הזקן ומלחמתו בכת הטלוויזיסטים

דוד מלך קול ישראל, מאת מרדכי חיימוביץ  צילום: אלי דסה

זוהי הכתבה שהופיעה ביום שישי שעבר, 23 בנובמבר, במוסף סופשבוע של "מעריב" על ספרי "המנהיג והתקשורת – דוד בן-גוריון והמאבק על המרחב הציבורי 1963-1948".  ראו גם באתר NRG

בן גוריון היה מזועזע. כשביקר באוקספורד אצל בתו גאולה, עזבו נכדיו הכול ורצו לטלוויזיה. "רציתי לראות מה הם רואים וחשכו עיני. נכנס גנגסטר עם אקדח ויורים אחד על השני". השנה הייתה 58, ישראל חיה עדיין מחוץ לקופסה, אך המראה לא הרפה מסבא דוד. חמש שנים אחר כך, בעיתון 'דבר', חזר על התיאור והוסיף: "זה מביא לידי שחיתות, לא הופך אותם לרוצחים, אבל זה לא מחנך".

"טוב כלב רטוב מיהודי יבש": סופר במחסום ארז

גם במלחמות יש, אמנם לעתים רחוקות, חדשות טובות.
חיפשתי הבוקר משהו מעודכן על יחצ"נות בעיתות מלחמה, והגיעתי לקטע שהופיע במהדורה האנגלית של המגזין הגרמני "שפיגל".  ראניה סלום כתבה שם ממחסום ארז על הפנים המחייכות של צה"ל לכתבים זרים, אלה שביקשו לעבור מישראל לרצועת עזה כדי לגלות איך נראה עמוד ענן מעברו השני.
"נראה שישראל למדה משהו מאסון יחסי הציבור של מלחמת 2008 בעזה", נכתב שם, בהתייחסות למה שאירע בימי מבצע "עופרת יצוקה", כאשר מנעה כניסת כתבים לרצועה, פרט לקבוצה קטנה של עיתונאים שהובלו על ידי דובר צה"ל. "זה לא מנע אז מהעולם לדעת על אלפי אזרחים שנהרגו בעזה, באופן  שבו נראתה ישראל כמו פושע שנתפש בשעת מעשה", כתבה.