מציצים לכיס של השכן – "ספר הנישומים"

מציצים לכיס. ספר הנישומים

הסקרנות אוכלת את כולנו. במיוחד בכל הקשור למשכורות ולהכנסות אחרות. למקרא ידיעה על ישראלי שספרו הפך לרב מכר באמריקה שאל אותי באחרונה מישהו: כמה אתה חושב שהוא כבר הרוויח? לפעמים שואלים בקול רם, לפעמים בשקט, בלב. אבל למרבה הצער אין לנו דרך להציץ לחשבון הבנק של מישהו אחר כדי להשביע את סקרנותנו.

פעם, בשנות החמישים, אפשר היה לדעת כמה הרוויחו סופרים. או לפחות כמה הם דיווחו למס הכנסה.

בשנת המס 1953-1952 הרוויח, למשל, הסופר חיים הזז 2,420 לירות, ש"י עגנון הסתפק ב-1,631 לירות, ואורי צבי גרינברג רק באלף. מהופעות בתאטרון ובהצגות בידור אפשר היה לחיות קצת יותר טוב: שמואל רודנסקי עשה באותה שנה 3,427 לירות.

דימונה: מפעל הטקסטיל על הכוונת

 

טקסטיל גרעיני. דוש במעריב

דימונה נכנסה בימים האחרונים כמה פעמים ללקסיקון הגאוגרפי של מבצע "צוק איתן" לאחר שהפכה יעד לירי רקטות מרצועה עזה. וכשאומרים דימונה בהקשר לירי הרקטי שמבצע החמאס, סביר להניח שאין מתכוונים רק לעיירת הפיתוח שהוקמה בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת.

 בעימות האלים, המתמשך, בין ישראל לשכנותיה, "דימונה" היא בראש ובראשונה אותו מתקן מסוים המצוי לא הרחק מהעיירה.  היום הוא מהווה חלק מ"הקריה למחקר גרעיני נגב". אבל כשהוקם  בסוף שנות ה-50 בסיוע צרפתי ותחת מעטה כבד של סודיות נטען תחילה כי מדובר ב"מפעל טקסטיל".  כשנחשף על ידי המודיעין האמריקאי הודה דוד בן-גוריון בכנסת כי ישראל בונה שם כור לצרכי שלום. מי שמחפש היום מידע רשמי על הכור – הנה מה שמפרסמת אודותיו הוועדה לאנרגיה אטומית באתר שלה.