אוקטובר 1973: העורף מודאג ומתגייס

הסיגריה – פריט חיוני לחייל. מעריב, 26.10.1973

47 שנים חלפו ממלחמת יום הכיפורים, המלחמה אותה הגדיר משה דיין "כבדת ימים, כבדת דמים".
על המדפים מונחים כבר מאות ספרים אודות המלחמה הזו, בהם יומנים אישיים של מפקדים ולוחמים, זכרונות ומחקרים. וגם מחלוקות חריפות על נסיבות פריצתה ועל דרכי ניהול המערכה.
אך מי שמבקש לחוש ולהבין את הדרך שבה חוותה אומה שלמה מלחמת פתע בשתי חזיתות, אינו חייב לרוץ לספריה. גם לא להמתין למסמכים חסויים ולתחקירים חדשים. אפשר לעשות זאת בכל שעה באמצעות עלעול בעיתוני התקופה.

את המבט על המציאות כפי שהשתקפה אז בעיני הציבור בחרנו הפעם למקד במודעות שהתפרסמו באוקטובר 1973 בשניים מן החשובים בעיתוני ישראל באותה עת – "מעריב" ו"דבר". עשינו זאת באמצעות אתר "עיתונות יהודית היסטורית" שכתובתו https://web.nli.org.il/sites/jpress/hebrew/pages/default.aspx .

היו אלה ימים של הפתעה וחוסר ודאות, דאגה וחרדה. צה"ל נמנע מלפרסם את מספרי החללים במלחמה במהלך השבוע הראשון של הלחימה. רק ביום ראשון, 14 באוקטובר, נמסרה הודעה רשמית כי 656 חיילי צה"ל נהרגו מאז 6 באוקטובר, ועוד 50 הוכרזו כנעדרים. 2,000 חיילים נפצעו בשבוע זה. עד שהסתיימה בסוף אותו חודש גבתה המלחמה את חייהם של 2,693 קצינים וחיילים (על פי נתוני לקסיקון מלחמת יום הכיפורים מאת איתן הבר וזאב שיף – 2003). מודעות אבל לנופלים לא פורסמו בימי המלחמה. החללים נטמנו בבתי עלמין ארעיים, ורק מאוחר הועברו לבתי העלמין הצבאיים ולחלקות הצבאיות בבתי קברות ברחבי הארץ.

במה עסקו המודעות, ומה ניתן ללמוד מהן על המציאות הקשה באוקטובר 1973?

המאבק בממשלה על הקמת גלי צה"ל – החוגגת החודש 70 שנה

בול גל"צ. הונפק ב-2008

האם רשאי ראש הממשלה ושר הביטחון להחליט על הקמת תחנת רדיו צבאית?

דוד בן-גוריון היה משוכנע ב-1950 שהחלטה כזו היא בתחום סמכותו. הרמטכ"ל רב אלוף יגאל ידין הניח בפניו את ההצעה להפעיל תחנת השידור הצבאית גלי צה"ל, וב"ג היה מוכן להורות על תחילת הפעלתה. יעדי התחנה, כך נקבע, יהיו חינוך, קליטת עולים בצבא וגם הזעקת אנשי מילואים בשעת חירום.

אלא שאז קמו המתנגדים.
מול בן-גוריון התייצב שר האוצר אליעזר קפלן. "אני רוצה לדעת מדוע נחוצה לנו תחנת שידור שניה [לצד קול ישראל], ומתי אושר התקציב ומניין יוקח?", שאל.
מזכיר הממשלה זאב שרף הזכיר לב"ג: אדוני, החלטה כזו איננה  בסמכותך. עליך לקבל את אישור הממשלה.
טוב, נאנח ב"ג, נמנה ועדה שתבדוק את הנושא. אבל חברי הוועדה לא הגיעו להסכמה. לא היתה ברירה אלא לקיים דיון בממשלה.