מחדל ה"סאגר", היוהרה הצבאית וחשבון הנפש העיתונאי

זה קרה כשנה לאחר הפסקת האש שהביאה לקיצה של מלחמת ההתשה רבת החללים בין מצרים וישראל. שקט יחסי שרר משני עברי תעלת סואץ, אבל המתיחות לא רפתה. נשיא מצרים אנואר סאדאת הכריז כי ארצו לא תשלים עם המציאות שבה חצי האי סיני יישאר בשליטת ישראל. ביוני 1971 הזהיר בנאום באלכסנדריה: "אם המלחמה דורשת מיליון קורבנות, אנו מוכנים להקריב מיליון קורבנות…. לא נקבל מצב של לא מלחמה ולא שלום… יהיה הקורבן אשר יהיה".

בעקבות הנאום החליט רון בן-ישי, שהיה אז הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית, לרדת למעוזים שבקו התעלה להכין כתבה על המצב בשטח. בעודו מראיין חיילים באחד המוצבים על קו המים, הזעיק אותו מפקד המעוז לעמדת תצפית. משם ראה, בצידה המצרי של התעלה, שיירה מצרית קטנה של ארבע או חמש שריוניות שנעה באיטיות. לדבריו לא ראה שיריוניות כאלה קודם ככתב צבאי ואף לא כקצין מילואים ששירת גם בסיני. "קראתי לצלם, שהרכיב עדשה טלסקופית והחל לצלם", שיחזר בן-ישי. "השריוניות נכנסו בינתיים מאחורי סוללת עפר גבוהה שהסתירה אותם, ופתאום התרוממו מאחורי הסוללה מעין גגונים, שלתחתיתם היו צמודים טילים קטנים". אחר כך המשיכו השריוניות לעלות ולרדת מאחורי הסוללה, הרימו את הגגונים והורידו אותם.