בחזרה ל"סבירות נמוכה"

היה קצת מוזר, אפילו טיפה מצמרר, לקרוא הבוקר (29.8.2013) את הכותרת הראשית ב"הארץ". 

הכותרת מתייחסת למידת הסבירות של התקפה סורית על ישראל, כמענה של דמשק לתקיפה צפויה בסוריה של ארצות הברית. אותה תקיפה שבה אמור הנשיא באשר אסאד להענש על השימוש הקטלני שעשו בשבוע שעבר כוחותיו בנשק כימי  נגד אזרחים.

מוזר ומצמרר, גם בגלל הניסוח, וגם בשל העיתוי. ממש עכשיו, כאשר אמצעי התקשורת כבר החלו בשידורים לקראת מלאות 40 שנה למלחמת יום הכיפורים. ובחנויות הספרים כבר נערמים ספרים חדשים על אותה מלחמה בשנת 1973, שהיתה ונותרה חוויה מעצבת של דור שלם.

בראש חוצות: הנשים של הגבעה הצרפתית

דווקא לא פוליטיקאית

אם זו איננה מודעת פרסום  לזמר או סטנדאפיסט, דיוקנאות של בני אדם המתנוססים בראש חוצות הם בדרך כלל אלה של פוליטיקאים. במיוחד בימים אלה, כאשר המועמדים לבחירות לרשויות המקומיות מחייכים מלוחות המודעות, מגדרות הבתים ולפעמים אפילו מפחי אשפה. מחייכים ומבטיחים. עד 22 באוקטובר, אז ייערכו הבחירות. כרזות הבחירות יקרעו וייעלמו אחרי שנלך לקלפי, ועימן גם ההבטחות.

אבל מסתבר שאפשר גם אחרת. לא צריך רק לראות פוליטיקאים או בדרנים. בואו למשל לגבעה הצרפתית בצפון מזרח ירושלים. השכונה – גבעת שפירא בשמה הרשמי, אבל אף אחד לא קורא לה כך – הוקמה אחרי מלחמת ששת הימים כדי ליצור יחד עם רמת אשכול רצף בין מערב העיר להר הצופים. אבל בניגוד לרמת אשכול, שכמו שכונות רבות אחרות בבירת ישראל מאבדת בהתמדה של צביונה המקורי והופכת לעוד קריה חרדית, הגבעה הצרפתית נותרה חילונית. אנטי תזה למתחולל סביבה. לפחות בינתיים.

"כוורת", לפני ההופעה הראשונה

מפארק הירקון יוצאים בשעה הזו ממש חמישים אלף צופים נלהבים. רק לפני כחצי שעה הם נפרדו – ככל הנראה בפעם האחרונה – מ"כוורת".

ראיתי אותם אתמול, בהופעה לפני האחרונה. גם אתמול, כמו הערב, הקהל יצא מגדרו. זה היה סיפור אהבה מתמשך בין הבמה לקהל.

הרבה סופרלטיבים הושמעו ונכתבתו בימים האלה על הלהקה. בצדק.

לעתים קרובות נדרש זמן עד שהמבקרים, אנשי התקשורת והקהל מתאהבים בלהקה. במקרה של להקת הכוורת, התובנה של מה זו "כוורת" וגם האהבה פרצו מיד.

הנה מה שמעלה דפדוף בעיתונים של הקיץ לפני 40 שנה.

תחילה מה שהיה אולי הפרסום הראשון על "כוורת". למרבה הצער גם הכותב, עלי מוהר, וגם העיתון שבו נדפסו הדברים, "דבר", הלכו מאז לעולמם. עלי מוהר נכח בחזרה של הלהקה, ומיד קבע: כוורת לא רק מבטיחה – היא גם מקיימת.

הנה הטקסט שפורסם ב"דבר השבוע" ב-1 ביוני 1973, עוד לפני ההופעה הראשונה.