ראשי > כללי, שבועות > מי זוכר את בן שמן? ביקור לשבועות

מי זוכר את בן שמן? ביקור לשבועות

מהם האתרים הבולטים ביותר שנשמרים בזיכרון מההיסטוריה הציונית בארץ ישראל? האם תהיה זו טעות לקבוע שאלה בעיקר מקומות בהם התרחשו מלחמות וקרבות? ובשנים האחרונות "מקומות קדושים" מעבר לקו הירוק, ממערת המכפלה דרך קבר רחל בואכה קבר יוסף? בקלחת הביטחונית והדתית-לאומית שאופפת אותנו נדחקים אט אט מהזיכרון הציבורי סמלים אחרים, אזרחיים. מדגניה ועד נהלל, מראש פינה ועד עין גדי. ומה בדבר מוסדות חינוך שעשו היסטוריה, ממקווה ישראל ועד "כדורי" , מהגימנסיה הרצליה בתל-אביב ועד הגימנסיה העברית בירושלים. וכמובן כפר הנוער בן-שמן, גם הוא פיסת היסטוריה חשובה שמתאדה לאיטה מהתודעה. ראוי לבקר בבן-שמן במיוחד בחג הזה: היו שנים ששועי הארץ וגם אזרחים מהשורה היו עולים בשבועות לכפר הנוער, כדי לצפות ולהשתתף בטקס המסורתי של הבאת הביכורים.

מתכוננים לחגיגות הביכורים. החצר הפנימית בבן שמן

מתכוננים לחגיגות הביכורים. החצר הפנימית בבן שמן

 

בן שמן על חלקיה השונים עברה גלגולים רבים: יישוב לאמנים, חווה חקלאית, מושב ישן, בית ספר חקלאי, מושב חדש. אבל את תהילתה בדברי ימי ההתיישבות הציונית קנתה בזכות כפר הנוער בשם זה. המוסד החינוכי הזה הוא חלק מהביוגרפיה של דמויות מוכרות ובולטות, ובראשם הנשיא שמעון פרס. כשנפטרה רעייתו סוניה, היא נטמנה בבית העלמין בבן שמן, שם נפגשו השניים לפני עשרות שנים. סוניה למדה אז בכפר נוער, שבו עבדו הוריה עם עלותם ארצה. כאן למדו גם דן בן-אמוץ (עוד כשנקרא משה תהילימזוגער), וגם חלוצת המאבק לזכויות האזרח שולמית אלוני. ועוד אלפים רבים, מוכרים יותר או פחות.

קיצור תולדות הכפר. מעריב, דצמבר 1985

קיצור תולדות הכפר. מעריב, דצמבר 1985

האיש שייסד את כפר הנוער בבן-שמן וניהל אותו במשך שנים היה הרופא ד"ר זיגפריד להמן.  טרם עלותו ארצה הקים תחילה בברלין ואחר כך בקובנה בליטא  "בית ילדים" שאליו נאספו  יתומים ועזובים. לאחר שעלה ארצה עם 11 ילדים שחינך בליטא ייסד ב-1927 בבן שמן את כפר הנוער, וניהל אותו במשך עשרות שנים.

בשנות השלושים היה בן-שמן אחד ממקומות הקליטה החשובים לילדים שנשלחו ארצה על ידי הוריהם מגרמניה במסגרת "עליית הנוער". מאות ילדים אלה למדו והתחנכו בכפר לצד עולים מארצות האחרים וילדים "צברים".

למי שגדל על אתוס "כור ההיתוך" מעניין לשמוע מה אמר אז להמן לבוגרי הכפר יוצאי גרמניה על ההגירה התרבותית שמלווה את המעבר הפיזי לארץ חדשה. להמן, יקה חכם ומתון, הזהיר אותם שלא לנקוט עמדה קיצונית. תהיה זו טעות לדבוק באדיקות בתרבות הגרמנית, אך באותה מידה אין זה ראוי לדחוק אותה לחלוטין כדי להתבולל, כך אמר, בתרבותה של ארץ ישראל. עדיף לנקוט בדרך השלישית, המשולבת: להמשיך בטיפוח כל הערכים החיוביים הטמונים בתרבות הישנה, ומאידך לגלות פתיחות כלפי הערכים החדשים וחיפוש דרך אל העם היושב כאן.

כשביקר במקום כתב "דבר" בשנים ההן התרשם עמוקות מכך שכפר הנוער הפך להיות "הקולט הראשי" של ילדי גרמניה. למרות שרבים מהם התרוצצו בשבילי כפר הנוער, כך כתב,  "אין השפה הגרמנית נשמעת בקולי קולות כבתל-אביב. מציאות אחרת".

שנים רבות היה כפר הנוער, שהמשיך לקלוט עולים חדשים גם לאחר הקמת המדינה, תחנה קבועה בביקוריהם של אורחים רמי מעלה מחו"ל. שם אפשר היה להציג את כל ערכיה החיוביים של המדינה הצעירה: קליטת עלייה, חינוך וחקלאות. גם כשביקרה בארץ ב-1959 אליזבט מלכת הבלגים,  הביאה אותה רעיית הנשיא, רחל ינאית בן צבי, לסיור בבן-שמן. גולת הכותרת של הביקור היתה ארוחת צהריים של המלכה עם התלמידים בחדר האוכל. שהרי חינוך לשיוויון היה תמיד אחד הערכים שלהם הטיף מייסד הכפר.

החזון החינוכי. כמו אז, גם במאה ה-21

החזון החינוכי. כמו אז, גם במאה ה-21

אופי החינוך על פי להמן תאם את רוח תנועת העבודה, ועל כן אימצה ההסתדרות את הכפר.   כמו תמיד, שום דבר לא התנהל בצורה מסודרת. ההסתדרות הבטיחה, אבל  מעולם לא נטלה אחריות מלאה. אחרי ויכוחים ודיונים הועבר הכפר בשנת 1957 לפיקוח ותקצוב משותפים של משרדי החקלאות והחינוך, ההסתדרות והסוכנות. ב-1962 דווח בעיתונים כי הכפר, שבו למדו מאות תלמידים, חלקם בפנימיה ואחרים בלימודי יום,  עלול להיסגר בשל גירעונות. 

לצד כפר הנוער, שחלק ממבניו הישנים מיועדים לשימור, חבוי יישוב כמעט בלתי מוכר: "כרם בן-שמן". היום יש בו קומץ בתים ישנים, פיסות של היסטוריה ארכיטקטונית מימים רחוקים. ראשיתו במושבת אומנים שהוקמה שם בשנת 1911 ביוזמת בוריס ש"ץ מייסד בצלאל, ובסיוע הקרן הקיימת לישראל. המקום נועד לאכלס עולים מתימן, בתקווה שיוכלו לא רק לעסוק בחקלאות אלא גם באמנות.

ניחוח ימים אחרים. בית כרם בן שמן

בית בכרם בן שמן

המקום ניטש לאחר שנים אחדות, וב-1920 הוקם במקום מושב עובדים בשם בן שמן. בראשית שנות החמישים הוקם מדרום לו מושב עולים חדש שנטל את שמו. למושב הישן נותר  לזמן מה רק הכינוי הלא מחמיא "בן שמן שיכונים", ששופץ לימים לשם ראוי יותר – כרם בן שמן.

היישוב הנשכח: כרם בן שמן

היישוב הנשכח: כרם בן שמן

אבל גם פרק התיישבותי וחינוכי מפואר זה אינו מנותק מן ההקשר הביטחוני: במאורעות 1939-1936 נעשו ניסיונות רבים לפגוע בכפר הנוער ובנוסעים אליו וממנו, בדרכים שעברו בין ישובים ערביים. את הילדים והמבקרים הובילו באוטובוסים משוריינים. שלטונות המנדט התירו להחזיק במקום רק כלי נשק מעטים, אבל לא היה די באלה. כשנודע לבריטים על הנשק שנאגר במקום שלא כחוק פשט הצבא ב-1940  על הכפר. החיילים והשוטרים גילו כמה סליקים בהם הוסתרו רובים, מקלעים, רימונים ותחמושת, חלקם מתחת לרצפת מרפאת בית הספר ובחדרים שונים. כמה ממנהלי הכפר ובכיריו הועמדו לדין ונידונו לעונשי מאסר.

בדרך לכפר הנוער הנצור. אנדרטה לחללי שיירת בן שמן בבית נחמיה

בדרך לכפר הנוער הנצור. אנדרטה לחללי שיירת בן שמן בבית נחמיה

כשגובשה באו"ם תוכנית החלוקה, התברר שנמל התעופה הסמוך בלוד אמור אמנם להימסר למדינה היהודית, אבל בן שמן נועדה להימצא בשטח המדינה הערבית. מיד עם קבלת החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר החלו התקפות על התחבורה ומצור הוטל על בן שמן. בדצמבר 1947 נהרגו 13 לוחמים שהיו בדרכם בשיירה לאתר הנצור. המצבה לחללי "שיירת בן שמן" מצויה היום בכניסה למושב בית נחמיה.

במהלך 1948 היה המקום במצור במשך כארבע וחצי חודשים.  התלמידים פונו ואת כפר הנוער תפשו חיילים, בהם "החשמונאים", אנשי הפלוגה הדתית. אחד מהם, העיתונאי אלתר ולנר מ"הצופה" – לימים מנהל סוכנות הידיעות הישראלית עתי"ם – הוציא בבן שמן עיתון מקומי ללוחמים. עד שנחלץ המוסד החינוכי מהמצור ביולי 1948, נמצא תחליף  לתלמידים שפונו. הם הועברו ל"כפר הנוער בן-שמן", שהוקם בשם זה ליד כפר ויתקין בעמק חפר.

עוד דונם, עוד עז ועוד פרה.

עוד דונם, עוד עז ועוד פרה. בן שמן, מאי 2013

ד"ר להמן לא ויתר. הכפר המקורי הוחזר בהדרגה לפעילותו. ב-1957 נחנך במקום בית ספר החקלאי על שם אלזה ואלברט איינשטיין שבו למדו 700 ילדים הכפר ועוד 300 מישובים סמוכים. וכך הוא פעיל עד היום. 

???????????????????????????????

לב ליבו של המקום הוא החצר הפנימית, באחת מפינותיה מגדל המים שהיה לאחד מסמלי בן-שמן. החצר שימשה עוד לפני הקמת כפר הנוער כמרכזה של חווה חקלאית שהוקמה במקום, שם פעל בין היתר יצחק וילקינסקי  וולקני (שעל שמו קרוי המכון למחקר חקלאי בבית דגן) וניסה לקדם את רעיון המשק החקלאי המעורב. החצר  שופצה  בשנים האחרונות על ידי קרן רש"י, גוף פילנטרופי המסייע למוסדות חינוך בכל רחבי הארץ, ושם יושבים משרדי הקרן.

בשבוע שעבר, לקראת חג השבועות, כבר החלו להכין את החצר, כמדי שנה מזה עשרות שנים, לקראת טקס הביכורים. חג שמח.

ועוד על המושב בן שמן – עדכון אוגוסט 2014:

קיבלתי היום הודעה בפייסבוק:
שלום לך, שמי יהודית גרעין-כל http://dgarinkol.blogspot.co.il/ נתקלתי בכתבתך "מי זוכר את בן-שמן" בבלוג שלך.
חבל מאוד שלא עשית קישור לאתר שלם על בן שמן המושב הישן. ואולי לא הגעת אליו ברשת.
לפי המלים המועטות שכתבת על המקום ידוע לך מעט מאוד על מושב שהוקם על ידי אידאליסטים, היה קיים בין השנים 1920-1948, ויש למתיישבים שנאלצו לעזוב את המקום הרבה צאצאים בארץ.

שולחת לך את הקישור לאתר: http://ben-shemen.blogspot.co.il/

אני מודה ליהודית על הפניה, ומצרף כאן את הקישור לאתר על המושב (הקישו על התצלום).

היסטוריה וזכרונות. הבלוג על תולדות המושב בן שמן.

היסטוריה וזכרונות. הבלוג על תולדות המושב בן שמן.

 

 

 

 

 

 

 

  

 

:קטגוריותכללי, שבועות תגיות: ,
  1. אילן בר קבוץ הזורע
    12 באוקטובר 2013 בשעה 15:51

    בהקשר לייסוד בן שמן ראוי להזכיר את וילפריד ישראל, שהכיר היטב את ד"ר להמן, סייע לו בתרומה גדולה להקים את כפר הנוער, שימש יו"ר הדירקטוריון של הכפר שנים רבות והיה "האיש של בן שמן בעליית הנוער בברלין". היה פעיל מאד בעליית הנוער מהיווסדה וסייע להגירת והצלת אלפי יהודים מגרמניה הנאצית, כולל ארגון הקינדרטרנספורט לאנגליה. ראה הספדו של ד"ר להמן על וילפריד ישראל באתר http://www.wilfridisraelfilm.org

  2. ששי
    27 בנובמבר 2013 בשעה 16:35

    (:

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: