הרצל, טבח הארמנים והסיוע לסולטאן

הטקסים שנערכו בשבועות האחרונים לציון מאה שנה לרצח העם הארמני בידי התורכים – והביקורת שנמתחת על סירובה של ישראל להכיר בכך שמדובר היה בג'נוסייד – מעלים מן הזיכרון פרשה אחרת, מוקדמת יותר.

פרשה זו אינה נוגעת לטבח הארמנים בימי מלחמת העולם הראשונה, אלא לשורת מעשי רצח של ארמנים שבוצעו בידי התורכים בסוף המאה ה-19. יש לה קשר אלינו, משום שהייתה לכך זיקה לפעילותו של אבי התנועה הציונית, תאודור הרצל. מדובר בזמן אחר, בנסיבות שונות, אך גם אז היו שיקולים שהובילו את הרצל שלא לגנות את מעשי הטבח, אלא להיפך – לנסות לסייע לסולטאן העות'מאני, האיש שאירופה ראתה בו את האחראי לשורה של מעשי זוועה.

תש"ח: הטק טק המחוצף של כדורי האויב על האוטובוס לירושלים

"הקרב על הדרכים" היה מרכיב משמעותי במלחמת השחרור. חלק ניכר מהמאמץ הצבאי הופנה לאבטחת התנועה אל ישובים מבודדים, שללא הזרמת כוחות, מזון ואמצעים נוספים, היו עלולים ליפול. הבולט בכל אלה היה המאבק על הדרך מהשפלה לירושלים הנצורה. שלדי המשוריינים, המוצבים לצד כביש מס' 1, הם רק תזכורת אחת למאמץ הגדול שנעשה, תחילה על ידי ההגנה ואחר כך על ידי צה"ל, להגיע אל העיר.

כיצד חשו אזרחים שנסעו בשיירות שנעו בנתיבים המפותלים בהרי ירושלים, נתונות לאש מצד ערבים בבאד אל וואד (שער הגיא), באזור הקסטל ובחלקים נוספים של הדרך? למי שמבקשים לקבל מענה לכך, וגם להבין כיצד תארו בני התקופה את חווית השיירות, הנה לפנינו עדות כתובה מאותם ימים. הדברים הם פרי עטו של תושב ירושלים, הרב ד"ר טוביה גוטמן. לאחר מלחמת השחרור פרסום גוטמן ספרון המתעד את חוויות היום יום בעיר הנצורה והמופגזת. כיהודי מאמין ייחס גוטמן חלק מן הניצחון לקדוש ברוך שהוא, אך לא שכח את תרומתם של בני אנוש, אזרחים ולוחמים. הנה חלק מהפרק המתאר את המסע לירושלים, לאחר שהות קצרה בתל אביב. באותם ימים, בינואר ופברואר 1948, עדיין הופעלה תחבורה ציבורית בין תל אביב לירושלים, בין היתר באוטובוסים משוריינים, שהותקפו לעתים קרובות בירי ובהטלת רימוני יד לאורך הדרך.