ראשי > ביטחון, כללי, עזה, תקשורת > "טוב כלב רטוב מיהודי יבש": סופר במחסום ארז

"טוב כלב רטוב מיהודי יבש": סופר במחסום ארז

גם במלחמות יש, אמנם לעתים רחוקות, חדשות טובות.
חיפשתי הבוקר משהו מעודכן על יחצ"נות בעיתות מלחמה, והגיעתי לקטע שהופיע במהדורה האנגלית של המגזין הגרמני "שפיגל".  ראניה סלום כתבה שם ממחסום ארז על הפנים המחייכות של צה"ל לכתבים זרים, אלה שביקשו לעבור מישראל לרצועת עזה כדי לגלות איך נראה עמוד ענן מעברו השני.
"נראה שישראל למדה משהו מאסון יחסי הציבור של מלחמת 2008 בעזה", נכתב שם, בהתייחסות למה שאירע בימי מבצע "עופרת יצוקה", כאשר מנעה כניסת כתבים לרצועה, פרט לקבוצה קטנה של עיתונאים שהובלו על ידי דובר צה"ל. "זה לא מנע אז מהעולם לדעת על אלפי אזרחים שנהרגו בעזה, באופן  שבו נראתה ישראל כמו פושע שנתפש בשעת מעשה", כתבה.

"הפעם", מספרת רניה, "המדינה מבקשת לחזר אחרי הכתבים במתקפה של נועם וחביבות. הפנים החדשות של הצבא הן הרבה יותר בינלאומיות, והן עושות עבודה הרבה יותר טובה בקשר עם התקשורת הזרה". לדבריה הכתבים הזרים שהגיעו ארצה והמתינו בירושלים לקבלת תעודות עיתונאי כובדו בתה ובקפה, והרושם הכללי הוא שפרסו לרגליהם שטיח אדום. למאות אנשי תקשורת זרים  הותר הפעם לחצות את המחסום אל תוככי הרצועה. כי המלחמה איננה רק מה שמתרחש בשדה הקרב אלא גם בדעת הקהל.

הדיוקן הישראלי שחימם את ליבה של הכתבת ועמד במרכז הכתבה הוא זה של רב-סרן אריה שרוז שליקר, איש דובר צה"ל. הקצין בן ה-35 נראה, כך נקבע בכתבה, "יצוק בצורה מושלמת לתפקיד של דובר הצבא הישראלי". מסתבר שהסיפור האישי שלו מעניין הרבה יותר מהמסר ההסברתי המוכר של צה"ל על רקטות, טילים, מחבלים ושאר מרעין בישין.

אז הנה הסיפור, לרבים שעדיין לא שמעו על אריה שרוז שליקר:  הוא נולד בגטינגן בגרמניה למשפחה של מהגרים יהודים מאיראן וגדל ברובע וואדינג בברלין.  הוא חווה שם זרות כפולה. למוסלמים – האיראנים והטורקים – הוא היה זר כיהודי. וגם בעיני יהודי העיר לא היה אחד משלהם, אלא הבחור הזה, משכונת המהגרים.

"ההתמודדויות עם בני נוער אחרים היו שם דבר שגרתי", סיפר שליקר בראיון לקרולינה מוירר, שפורסם השנה באתר מכון גטה. "על סמך חזותי נשאלתי לעתים קרובות ברחוב האם אני מוסלמי, ערבי או טורקי. כשאמרתי שהורי מאיראן ושאני יהודי, היו מוסלמים קיצונים רבים נגדי וניסו לחסל אותי. למזלי היו בתקופות מרות אלה גם אנשים, ובתוכם גם קבוצה של מוסלמים צעירים, שהגנו עלי ושמרו על החברות בינינו – אחדים אפילו עד היום”.

"היו לי מעין חיים כפולים. בבקרים הלכתי לבית הספר התיכון וניסיתי להשיג ציונים שיבטיחו שאסיים את שנת הלימודים. בדרך חזרה פגשתי עשרות ערבים  טורקים וכורדים צעירים 'מסתובבים'. להסתובב במקום כלשהו, כך קראנו לזה בשעתו, כאשר לא היה לנו מה לעשות ומתוך שעמום צצו רעיונות מטופשים. בני נוער כאלה איימו עלי, העליבו אותי וגם תקפו אותי גופנית."

ככל צעיר גרמני הוא התגייס לשירות חובה בצבא ושירת כחובש. אחר כך ביקר בארץ, שהה זמן מה בקיבוץ והחליט לעלות. הוא נקלט בישראל, למד עברית, ושב בפעם השנייה לשירות חובה, הפעם בצה"ל. הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים יחסים בין לאומיים, תולדות המזרח התיכון ומדיניות ציבורית, ולימודי אירופה. הוא היה גם יושב ראש  ארגון העולים הצעירים יוצאי הארצות הדוברות גרמנית בישראל.

ב-2009 התגייס לקבע, כקצין במערך ההסברה הבינלאומי של דובר צה"ל. לדבריו עשה זאת לאחר שלמד עד כמה נפוצה הביקורת והעוינת כלפי ישראל באירופה. "הרגשתי שאנשים רבים, במיוחד באירופה, מביעים את דעתם נגד ישראל באמצעות האינטרנט ושיש לרבים דעות קדומות ביחס לצה"ל. קוראים משהו כמו 'אלה כולם פושעים, הם הורגים ילדים ונשים'. זה פגע בי אישית, מפני שיש לי גם חברים רבים ששרתו בצבא”.

 שליקר הביא לתפקיד לא רק נסיון אישי מרתק, אלא גם שליטה משובחת בשורה של שפות.  ביו טיוב של דובר צה"ל הסביר את המצב בעזה במלאות שנה למבצע "עופרת יצוקה" בגרמנית, וכאן הוא משווק את הנרטיב הישראלי לאירועים בצרפתית. ובספרדית. וכמובן גם בשפת אמו, פרסיתכאשר יגיע רגע האמת בעניין האיראני, בעולם ודאי ישמעו אותו מגלגל בשפה הזו עוד הרבה פעמים.

מי שיחפש עוד קצת פרטים ברשת על הקצין הרב-לשוני, יגלה שחלק מהאזכורים ברשת אינם נוגעים כלל לצבא ולהסברה, אלא לספרות. לפני כשנתיים יצא לאור בגרמניה ספרו "טוב כלב רטוב מיהודי יבש".

בראיון לאתר של מכון גטה סיפר שליקר על הספר: "כתבתי בעיקר מפני רציתי למתוח קו, רציתי למסור אותו מתישהו לילדיי כאשר תעלה השאלה 'אבא, מדוע בעצם עזבת את גרמניה?' זו הסיבה שבגללה התחלתי לכתוב. ורק הורי ואחיי קראו את הטקסט. הם בכו והיו מזועזעים. לאחר מכן סברו כולם שעליי לפרסם את הסיפור, כי כמעט אף אחד בגרמניה לא מכיר כיום התנסות כזו."

בינתיים מופיע אריה שארוז שליקר לא רק בפני כתבים זרים וביו טויב של דובר צה"ל, אלא גם באירועי ספרות שונות בארץ וגם בגרמניה. הוא הציג את ספרו ביריד הספרים בלייפציג, והשתתף עם הסופר אשכול נבו  באירועי קריאה ודיון בברלין במסגרת "ימי הספרות גרמניה-ישראל". והגרסה העברית של הספר? "האמת שיכול להיות מתאים גם לקהל הבית", אומר שליקר. "אולי בהמשך".

 

  1. גיל קיסרי
    24 בנובמבר 2012 בשעה 18:43

    סיפור מענייין ודמות מרתקת

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: