הכיסופים לכותל – לא לבית המקדש

"באלפיהם באו לרחבה הכותל, נעולים נעלי בד קלות ובידיהם ספרי התפילה, באו להסתופף בצלן של האבנים הגדולות, העתיקות, אבני הכותל המערבי. להתרפק על אבני הכותל באו, לבכות על חורבן בית המקדש. לקרוא, כל הלילה, את מגילת 'איכה' על המקדש שחרב, בצלו של הכותל היחיד ששרד".

כך דיווח "מעריב" באוגוסט 1967 על ערב תשעה באב הראשון שצוין לאחר מלחמת ששת הימים. זה היה תשעה באב שונה מכל קודמיו: חלפו רק כחודשיים מאז כבשו כוחות צה"ל את העיר העתיקה ושאר חלקיה של מזרח ירושלים. שני זרקורים שהציב חיל ההנדסה של צה"ל האירו את הכותל, אבל האלפים שבאו באותו לילה לרחבת הכותל המערבי לא נטלו חלק בשום טקס רשמי, גם לא בתפילה אחידה. "איש איש התפלל לפי נוסח עדתו", נכתב בעיתון.

נתגשם החלום. "דבר", אוגוסט 1967

מהפכת הנייד הראשונה: דור הטרנזיסטור

"אדם שתקן זה תוכלו לפגשו בקולנוע, יושב עם אשתו או ידידתו, בהפסקה גופו רכון על איזה כלי שחור ומרובע, וחרף כל ריטוניה של אשתו הוא מפליג לבדו לעולם רחוק, רכוב על הכלי השחור, כאותן מכשפות, להבדיל, על מטאטאיהן". כך תיאר יגאל לב ב"מעריב" את המראה שנגלה לעיניו בתל אביב בקיץ 1960. הכלי השחור אליו התמכר צופה הקולנוע לא היה אייפון או גלקסי. זה היה מכשיר נייד אחר, אשר שינה באותה שנה את הרגלי צריכת התקשורת של אזרחי ישראל – הרדיו טרנזיסטור.