האוטו שלנו כחול – וירוק

 ההבדל הראשון ניכר ברגע שאתה מניע.

אינך שומע את הנהימה המוכרת של מנוע הבנזין, גם לא את תקתוקו של מנוע דיזל. שקט. וכך גם בנסיעה. אתה לוחץ על הבנזין, אופס, על הדוושה,  והצליל אינו משתנה. חוויה חדשה, מוזרה, לאוזנו של נהג שהורגלה לזהות את רחשיו של המנוע בהאצה, בהאטה, בעלייה ובירידה.  

זו לא בדיוק היתה נסיעת המבחן. סיבוב במכונית החשמלית במסלול קצר בתוככי פי גלילות. אבל החוויה בהחלט נעימה. מפגש ראשון עם העתיד? כך זה משווק, כנראה בצדק.

תוציא את השטקר, המכונית טעונה. רנו פלואנס ליד עמוד טעינה

למה חזרנו בלי מדליות? הדו"ח המלא של ועדת החקירה

מפח נפש לאומי לאחר אי הצלחה באולימפיאדה איננו חוויה חדשה לישראלים.

אמנם מאז 1992 ועד 2008 חזרו ספורטאי ישראל מכל אולימפיאדה עם מדליה אחת או שתיים, אבל עד ברצלונה יכולנו רק להביט בקנאה על הדגל של מדינות אחרות שעולה לראש התורן. היו לספורטאי ישראל הישגים חשובים, אבל הזהב, הכסף, והארד הלכו לאחרים.

כיוון שהעדר מדליות נחשב לכישלון, וישראל מיטלטלת – תמיד, לא רק בספורט – בין פסטיבל לסקנדל, מקימים ועדה לבדוק איך זה קרה.

כך קרה לאחר האולימפיאדה הראשונה שבה השתתפה משלחת ישראלית, הלסינקי 1952.

לאחר השיבה מהמשחקים הוחלט להקים ועדה לבדיקת "לבירור פרשת הופעתה של משלחת ישראל באולימפיאדה ה-15 בהלסינקי"

הנוסח המלא של הדו"ח הועלה לאחרונה לאתר ארכיון המדינה.