22 שנים לפיגוע בשגרירות בבואנוס איירס

לפעמים שמו של הבלוג אינו מתאים לתכניו. בוודאי לא לרשומה הזו, המוקדשת לאירוע שהתרחש היום לפני 22 שנה: הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס. זו לא היתה הערת שוליים, לא בדברי ימי הטרור, וכמובן שלא בכל הקשור לטרגדיה האנושית של נפגעי הפיגוע ובני משפחותיהם.

ב-17 במרץ 1992 התפוצצה מכונית תופת ליד בניין השגרירות הישראלית בארגנטינה. חלקים גדולים מהבניין קרסו על יושביו. 29 בני אדם נהרגו בשגרירות ובסביבתה, יותר ממאתיים נפצעו. המוסד זיהה את עקבותיה של איראן במעשה. הרשויות בארגנטינה פתחו וסגרו את תיק החקירה כמה פעמים. מבחינת הממשלה שם התיק כבר סגור, חלה עליו התיישנות. אבל יש עדיין גם שם מי שמעלים את הפיגוע על סדר היום. על פרטי הפיגוע – באתר השב"כ. ביולי 1994 בוצע פיגוע נוסף בבואנוס איירס, בבניין "אמיה", הקהילה היהודית. בפיגוע זה נהרגו 85 בני אדם וכ-300 נפצעו. 

בין הרוגי הפיגוע בשגרירות במרץ 1992 היו ארבעה ישראלים, עובדי השגרירות:  זהבה זהבי, דוד בן-רפאל, עלי בן-זאב ואליאורה (אלי) כרמון ז"ל.

מן הארץ עקבנו בחרדה אחר הדיווחים משם. כמו כולם, כמו לאחר כל פיגוע, אבל הרבה יותר. כי בתוך הבניין ההרוס היו בעת הפיצוץ חברינו הטובים דני ואלי כרמון. דני נפצע והועבר לבית חולים. אל אלי התקשו המחלצים להגיע. חברים במשרד החוץ עדכנו אותי במתרחש שם, במאמץ הקדחתני לחלץ אותה, יחד עם נפגעים נוספים. עד שהגיעה הידיעה על מותה. 

בדיוק 22 שנה אחרי, אני מביא כאן את הכתבה שפורסמה ב"מעריב" ימים אחדים לאחר הפיגוע, כאשר הגיע ארונה של אלי ארצה (לקריאה נא לחצו על התצלומים).