מדינה או חלוקה: הכותרות של כ"ט בנובמבר

את הקולות אנחנו זוכרים, שמענו אותם פעמים רבות: שמה של מדינה, שניות של המתנה, ואחר כך ה-YES, ה- NO או הנמנע. והמניין הסופי – 33 בעד, 13 נגד, עשרה נמנעים, בהם בריטניה. הפסקול המוכר של אותה החלטה היסטורית, שבה הכירו אומות העולם בזכות העם היהודי להקים מדינה עצמאית, לצד מדינה ערבית.

פחות מוכרים הם העמודים הראשונים של עיתוני הבוקר שלמחרת, 30 בנובמבר 1947. מי שמדפדף בהם, באמצעות אתר עיתונות יהודית היסטורית, בספריה או בארכיון, מגלה לא רק התלהבות, אלא גם קולות אחרים. היו עיתונים שחגגו. אחרים התייחסו להחלטה ברגשות מעורבים.

הנה כמה דוגמאות. זו כותרתו הראשית, החגיגית, של "דבר", יומון ההסתדרות, בבוקר 30 בנובמבר:

גול עצמי לבירה: חוק ירושלים 1980

היו ימים שבהם כל המטייל בשכונותיה הישנות של ירושלים חש כמי שצועד בקריה בינלאומית. דגלי מדינות זרות התנופפו על עשרות בתים בטלביה, במושבה הגרמנית ובשכונות נוספות. ברחוב רחל אמנו, למשל, שכנו שגרירות ונצואלה, אורוגואי וחוף השנהב. לא רחוק משם, ברחוב כובשי קטמון, התנוסס דגל האיטי מעל מעונו הרשמי של שגריר מדינה זו. ברחוב בלפור, סמוך למעונו הרשמי הנוכחי של ראש הממשלה – אז שכן בו שר החוץ – התנופף דגל הצירות התורכית. ממש במרכז העיר, ברחוב יפו התנוסס הדגל ההולנדי. הולנד היתה המדינה האירופית היחידה שהפכה כבר בשנת 1950 את נציגותה בירושלים לשגרירות.

בכל זאת, ביקור בירושלים העתיקה

בחדשות ברדיו דיווחו על ביטול הטיולים שאלפי תלמידים מתל אביב היו אמורים לערוך בירושלים בשבוע הבא. הגזמתם. לאוזן ירושלמית זה נשמע די מגוחך, אבל לא מפתיע. כי מנקודת המבט של אנשי מישור החוף כל מה שנמצא מעבר לשער הגיא הוא במקרה הטוב ארץ אקזוטית רחוקה, ובמקרה הרע – זירת קרב מדממת.

מלחמות דת? אפילו את הצלוב יש מי שמקלף.

ירושלים, צריך להודות, לא תמיד מאירה פנים לאורחיה: חיכוכים בין ערבים ליהודים, פיגועים, מטחי שנאה וגזענות של הימין הקיצוני, עימותים בין חרדים לחילונים. אפשר להוסיף לזה את פקקי התנועה הנצחיים שהתעצמו בימי הרחבת כביש מס' 1 בואה ירושלים, וגם את המראה המקברי שמקדם את הבאים בכניסה אליה  –  עיר האבן והשיש הקרויה בית העלמין הר המנוחות. 

קו בר-לב הירושלמי

שוטרים, לוחמי משמר הגבול ומאבטחים בלבוש אזרחי גדשו היום (יום חמישי) את "דרך חיים בר-לב" בירושלים. זה הציר רחב הידיים, כביש מס' 1 העירוני, המוביל צפונה מן העיר העתיקה ועד גשר הגבעה הצרפתית וכביש 60 המוביל לשועפט ולרמאללה. הדרך נקראת על שם חיים בר-לב (1994-1924), מי שהיה הרמטכ"ל השמיני של צה"ל. 

אולי לא במקרה אירעו שני פיגועי הדריסה הקטלניים, שעוררו באחרונה את החשש מפריצת אינתיפאדה שלישית, דווקא על הדרך הזו. כי "דרך חיים בר-לב" איננה עוד כביש. גם לא עוד נתיב לרכבת הקלה. עוד טרם נסלל, היו שהזהירו כי ציר האספלט הרחב הזו ינציח את ההפרדה בין שני חלקיה של העיר המאוחדת, כביכול. 

הנתיב החדש. בטונדות להגנה מפני פיגועי דריסה נוספים