מלחמת קוריאה: פניצילין ומיץ תפוזים מישראל

5 באוגוסט 2017 תגובה אחת

סיוע ישראלי לדרום קוריאה. מעריב, אוקטובר 1950

המתיחות הגוברת בחודשים האחרונים בחצי האי הקוריאני זוכה לסיקור מוגבל למדי בתקשורת בישראל. לפי שעה מדובר בעיקר בניסויי טילים ובצחצוח חרבות מילולי אי-שם במזרח הרחוק. אבל הצירוף בין אחד המשטרים הדכאניים האפלים ביותר בעולם, מנהיג קוריאני מוזר וכנראה חסר מעצורים, נשק גרעיני וטילים ארוכי טווח, טומן בחובו סכנה לעולם כולו. לתמהיל הנפיץ הזה חייבים לצרף גם את אישיותו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, איש עם פתיל קצר וניסיון אפסי בניהול משברים בינלאומיים.

היו שנים שבהן העימות בקוריאה דווח בכותרות הראשיות של ישראל במשך שבועות וחודשים, ועורר ויכוחים פוליטיים סוערים ודיונים ציבוריים מתמשכים. זה היה באמצע המאה ה-20: אז, ביוני 1950, פלשו כוחות קוריאה הצפונית הקומוניסטית לקוריאה הדרומית הפרו-מערבית. ארצות הברית, בחסות האו"ם, יצאה למתקפת נגד, כדי להגן על הדרום ולעצור את ההתפשטות הקומוניסטית.

מה שהחל בעימות אלים בין שני חלקיה של קוריאה, שהופרדו בתום מלחמת העולם השנייה, הידרדר למערכה רחבת ממדים בין ארצות-הברית לסין. בייג'ין הטילה למערכה באוקטובר 1950 כוחות צבא שכונו "צבא המתנדבים של העם הסיני".  המלחמה, שבה נהרגו על פי הערכות שונות יותר משני מיליון בני אדם, בעיקר אזרחים קוראנים, הסתיימה רק ביולי 1953, בהסכם שביתת הנשק בין שני הצדדים. להמשך קריאה…

בעקבות עמוס עוז: בעיר זרה

21 במאי 2017 כתיבת תגובה

אין כמו "יום ירושלים", ובמיוחד נוכח שטף הטקסים לציון 50 שנה לעיר שאינה מאוחדת, כדי לחזור בפעם המי יודע כמה אל טקסט המלווה אותי שנים רבות: "עיר זרה", מאת עמוס עוז. הסופר שעיצב את זיכרון ירושלים במוחם ובנפשם של רבים, מ"מיכאל שלי", ו"הר העצה הרעה", ועד "סיפור על אהבה וחושך" ועוד ועוד. "עיר זרה" נכתב ב-1967 והופיע ב"שיח לוחמים" שבוא תיארו חברי קיבוצים את חווית המלחמה שלהם. ואחר כך גם בקובץ "באור התכלת העזה" (1979). להמשך קריאה…

קרב ההנצחה הראשון של לוחמי הראל

17 באפריל 2017 2 תגובות

בול אנדרטת כביש הגבורה

כבר היו דברים מעולם: המאבק הנוכחי על אתר ההנצחה בשער הגיא איננו הראשון שמנהלים לוחמי חטיבת הפלמ"ח הראל על הנצחת לחימתם במלחמת השחרור בדרך לירושלים. בשנים האחרונות מתמקד המאבק במאמץ להבטיח כי החאן בשער הגיא יהיה למרכז מורשת מלווי השיירות בתש"ח (לוחמי הראל ויחידות אחרות שלחמו אז) ולא יוקדש להנצחת זכרו של רחבעם זאבי ז"ל. אבל עוד לפני 68 שנה הם יצאו למערכה הראשונה בקרב על ההנצחה.

מאבק זה התנהל בדצמבר 1948, עוד בעיצומה של מלחמת העצמאות, חודשים אחדים לפני שנחתם – באפריל 1949 – הסכם שביתת הנשק עם ירדן, ובשעה שבחזית הדרום התנהלו קרבות עזים.  במוקד המחלוקת עמד שמו של הכביש החדש שנסלל מהשפלה לירושלים, לאחר חודשים שבהם התנהלה התנועה בעיקר ב"דרך בורמה" המאולתרת (ראו מאמרו של יהודה זיו "דרך בורמה"). דרך החתחתים, שאותרה במהלך הקרבות, אפשרה  העברת תחמושת, מזון וחיילים, תחילה בג'יפים ואחר כך במשאיות, אך לא התאימה לנסיעה בכלי רכב רגילים. הירדנים שלטו על הדרך הישנה לירושלים באזור לטרון, והיה צורך בתוואי עוקף. הכביש החדש נסלל במהירות: העבודות עליו החלו בספטמבר 1948 וכבר בראשית דצמבר הוא נחנך בטקס חגיגי.

בצד ההתלהבות מחנוכת הדרך החדשה לירושלים פרצה גם מחלוקת עזה לגבי שמו של הכביש. בחלק מן הפרסומים המוקדמים לקראת חנוכת הכביש צוין כי הדרך החדשה תקרא "כביש הראל", על שמה של חטיבת הפלמ"ח שמילאה תפקיד מרכזי בקרבות על הדרך לירושלים. אלא שבסופו של דבר נקראה הדרך "כביש הגבורה". להמשך קריאה…

עם חיים גורי בבאב אל וואד: המאבק של לוחמי תש"ח

11 במרץ 2017 3 תגובות

לא ברור מדוע צריכים בימים אלה פלמחניקים בני 90 פלוס לנהל מאבק על שער הגיא, על החאן הישן של באב אל ואד.
הדרישה שלהם הגיונית, צודקת, פשוטה, כמעט מובנת מאליה.
היש מקום ראוי יותר משער הגיא להנצחת לוחמי חטיבת הראל של הפלמ"ח, ויתר הלוחמים, מיחידות נוספות, שהיו שותפים לקרבות ב-1948 לפריצת הדרך לירושלים?

זה המקום ממנה החלה להתפתל במעלה ההר הדרך אל העיר הנצורה. בקילומטרים הבאים נעו בתש"ח באיטיות שיירות אל ירושלים וממנה בימי המצור. שם נתקלו במחסומים ועלו על מארבים, ספגו אש והשיבו אש, בעודם חותרים להגיע לירושלים כשהם מובילים חיילים ואזרחים, נושאים משלוחים של מזון ותרופות. מעל הכביש צר, על הרכסים השולטים, בואכה הקסטל ופיתולי שבע האחיות, התחוללו קרבות קשים. את תיעוד חווית הנסיעה בשיירה בתש"ח, מעטו של רב מירושלים, ואת הדרך שבה תפקדו הלוחמים הצעירים שאבטחו את המסע, הבאנו כאן לפני כשנתיים.

להמשך קריאה…

מול החומה: על גבול מקסיקו

26 בינואר 2017 תגובה אחת

p1120009מסע נינוח של כחצי שעה בטרולי, הרכבת העירונית של סאן דייגו, מוביל ממרכז העיר אל הקצה הדרומי של קליפורניה. שם, ברובע סאן איסידורו, נושקת ארצות הברית לשכנתה הדרומית. התחנה האחרונה של קו הרכבת סמוכה מאוד לקו הגבול: בירידה מהקרון מקדם את פני הבאים שלט המורה על מסלול המעבר ברגל למקסיקו. חולפים על פני כמה מזנונים ומזללות, חלפני כספים וחנויות של טלפונים סלולריים, וכבר ניתן לעבור דרומה, לעיר המקסיקנית טיכואנה, למדינה המקסיקנית באחה קליפורניה ("קליפורניה התחתית").

בחודש שעבר ניצלתי שהות קצרה בסאן דייגו – עיר של בסיסי צי, חוף פסטורלי, בתי מלון, מרכז כינוסים ענק ממדים ושמש קיצית באמצע החורף –  כדי לרדת אל הגבול. זה שחסימתו ב"חומה גדולה ויפה", כדי לעצור את גל המהגרים הבלתי חוקיים, הייתה הבטחת בחירות מרכזית של דונלד טראמפ. וממש השבוע, ימים ספורים לאחר שנכנס לבית הלבן, הודיע על כוונתו לפתוח מיד בפרויקט החומה.

להמשך קריאה…

האופרה: אין כניסה למבקר

14 בינואר 2017 2 תגובות
אדית דה פיליפ, 1945

אדית דה פיליפ, 1945

בקיץ 1950 יצאה קבוצת עיתונאים ישראלים לביקור באיטליה. לאחר סיור ב"תיאטרו דל אופרה" ברומא, התמוגג ב"דבר" צבי רותם: "אכן, קנאתי בבניין, בבמה, באופרה, ומעל הכול – ביחסו של מנהל האופרה כלפי העיתונאים!". בעולם העיתונות הישראלי בכלל, וב"דבר" בפרט, היו היחסים עם האופרה עניין רגיש: "האופרה הישראלית" של אז עמדה במוקד העימות הראשון, הממושך והחריף ביותר בישראל בין המבקרים לבין מוסד אמנותי.

"מלחמת האופרה", שנמשכה כשש שנים, פרצה בערב חורפי בדצמבר 1949: סדרני האופרה, שהופיעה אז בבניין "הבימה", מנעו ממבקר המוסיקה של "דבר" להיכנס לצפות ב"טוסקה" של פוצ'יני. המבקר, מנשה רבינא, התעקש להיכנס לאולם. היה בידיו כרטיס כניסה רגיל, שנרכש בכסף, לא הזמנת חינם למבקרים, כפי שמקובל בדרך כלל באירועים מסוג זה. רבינא, ועמו מבקרים נוספים שקנו גם הם כרטיסים, עשו זאת לאחר שבאופן חריג לא קיבלו הזמנות לבכורה של האופרה, שנערכה ימים אחדים קודם לכן. זו היתה דרכם של ראשי האופרה אדיס דה-פיליפ ובן זוגה, לימים בעלה, שמחה אבן זהר, להיאבק בביקורות נוקבות מדי שפרסמו רבינא ואחרים על יצירות קודמות שהועלו באופרה.

להמשך קריאה…

הצבעים של יפו: מסע בסמטאות

9 בנובמבר 2016 כתיבת תגובה

חשבתי שאני מכיר את יפו, מן הימים ההם בשנות השבעים, שנות השירות בגל"צ, באותו בניין ישן ברחוב יהודה הימית.
השבוע, כיוון שהזדמנתי לתחנת השידור הצבאית, ניצלתי את ההזדמנות ללכת לאיבוד בסימטאות יפו וברחובותיה.
גיליתי משעולים שלא היכרתי, פינות קסם ציוריות, פיסות אמנות רחוב. ועוד.
עד כאן הטקסט. ומכאן התמונות. טיפה בים.

קיר בניין ברחוב שערי ניקנור

רחוב שערי ניקנור. קטע קיר

להמשך קריאה…

:קטגוריותכללי
המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.