עדיין לא נפרדים מהנייר: ספרים דיגיטליים בישראל 2015

לקריאת הדוח המלא באתר המכון

הספר הדיגיטלי (e-Book, Electronic Book, Dynamic-book, Digital book, Talking book) הוא חלק בלתי נפרד מתעשיית הספרים בעולם מאז ראשית המאה ה-21. בשונה מהספר המודפס, הספר בפורמט הדיגיטלי כולל מידע טקסטואלי וחזותי שאותו אפשר לקרוא באמצעות מחשב נייח או נייד, טאבלט, סמארטפון או מכשיר ייעודי שפותח למטרה זו. לעתים הספר הדיגיטלי הוא המקבילה האלקטרונית לספר המודפס, ולעתים גרסה דיגיטלית עצמאית.[1] בשנים האחרונות נמשך גידול הדרגתי בהטמעת הספר הדיגיטלי בעולם הספרים בישראל ובהרגלי הקריאה של הישראלים, אולם עדיין מדובר בנתח שולי מצריכת הספרים במדינה. פרק זה מוקדש לסקירת ההתפתחויות בתחום תקשורתי-תרבותי-טכנולוגי זה בישראל בשנת 2015. הנתונים וההערכות מבוססים על שיחות עם גורמים מרכזיים בתחום, ובכלל זה ממלאי תפקידים בכירים בהוצאות ספרים ובחנויות לספרים דיגיטליים,[2] וכן על סקרים על הרגלי הקריאה של ישראלים שנערכו במהלך השנה.

ברווזי המים של 1 באפריל

"בערב התפוצצה פצצה", כתב ביומנו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון ב-1 באפריל 1959, לאחר ששמע בביתו, יחד עם אזרחי ישראל, הודעה דרמטית בקול ישראל.
"הזמנה אווילית בתשע שפות כהקדמה לשידור קצר על התייצבות שלוש יחידות קטנות. נדהמתי ולא ידעתי נפשי. ניסיתי להתקשר עם חיים [לסקוב, הרמטכ"ל] שידעתיו נמצא בהיכל התרבות, אך לא יכולתי לקבל אותו. בא חבד [אלוף משנה חיים בן-דוד, המזכיר הצבאי] והסביר שנפלה איזו טעות. אחר כך בא גם חיים – אבל היה נבוך. כנראה לא ידע אף הוא על השידור הזה".

אכן היתה זו פצצה: אירוע שחולל באותם ימים סערה בציבור, בצבא ובפוליטיקה. ועדת החקירה שהוקמה למחרת השידור כתבה בלשון זהירה ומאופקת  כי לאחר שידור ההודעה ברדיו "נשתררה ציפיה מתוחה בקרב קהל המאזינים, ולאחר שידור הקריאה, שנתארך לרגל תרגומיו המרובים עד כדי שמונה דקות, היה הקהל במבוכה ונתעוררו פירושים מטעים בחוץ לארץ".