מוואדי סאליב ועד כיכר רבין: כולנו אשמים

ההפגנה הסוערת אמש (3 במאי 2015) בככר רבין תל-אביב, וטענות עולים מאתיופיה על הפלייה והשפלה שבאו לביטוי בין היתר באלימות המשטרה, הזכירה לחלק מהגולשים ביממה האחרונה אירוע אלים אחר שהעלה לסדר היום הציבורי את מצוקתה של קבוצת עולים שחשה קיפוח בישראל: העימותים בשכונת ואדי סאליב בחיפה ביולי 1959, הנחשבים כהתפרצות הראשונה של מחאת בני עדות המזרח.
רבות נכתב מאז על אירוע ואדי סאליב. לא נחזור על כך כאן. אני מבקש רק להביא כמה קטעים מדו"ח ועדת החקירה – "ועדת עציוני" בראשות השופט משה עציוני – שהוקמה על ידי הממשלה מיד לאחר האירוע. הוועדה מונתה עשרה ימים לאחר האירועים, ופעלה ללא עיכובים. היא הגישה את הדו"ח שלה כחודש בלבד לאחר שמונתה. הדברים נכתבו ב-1959, אך חלק מהם נראו כאילו נכתבו ממש עכשיו.

השתלשלות האירועים שהציתה את העימות החלה בשעות הערב ב-8 ביולי 1959 כאשר המשטרה נקראה לשכונת העוני החיפאית ואדי סאליב בעקבות התפרעות של שיכור – וירתה לעברו. הירי, ובעיקר השמועה חסרת הבסיס כי האיש נהרג מאש השוטרים, עוררו תגובות זעם נגד השוטרים. למחרת האירוע התחדשו הפגנות התושבים, ואלה יצאו מואדי סאליב לחלקים אחרים של העיר, בין היתר פגעו במועדון מפא"י ובמועדון ההסתדרות והתעמתו עם השוטרים. 13 אנשי נפצעו באותו יום סוער, שניים מהם קשה.

ואדי סאליב עולה על הדר הכרמל. דיווח במעריב על הארועים

הוועדה עסקה בדו"ח שלה, המצוי בארכיון המדינה  גם בשאלת תפקוד המשטרה. אולם אני מבקש להביא כמה קטעים הנוגעים למשמעויות החברתיות של ההתפרצות. באחד מהם עוסקת הוועדה בתחושות הקיפוח העמוקות של העולים מצפון אפריקה.
לא במקרה שולב בוועדה הסוציולוג פרופ' ש.נ. אייזנשטדט, וניתן מצוא את טביעות האצבע המקצועיות שלו בניתוח שורשי המשבר בקרב העולם מצפון אפריקה, שבאו לביטוי באירועי ואדי סאליב. וכך כתבה הוועדה:

הוועדה החמיאה, כצפוי, לצה"ל על היותו הגוף הממלכתי הכמעט יחיד שבו התאפשר ליוצאי העדה ליצור קשר עם חלקיה האחרים של החברה ולחוש תחושה מסוימת של שוויון. אולם לאחר השחרור מצה"ל הם שבים למציאות הישראלית הקשה וחשים מפח נפש מן היחס אליהם:

הדברים החשובים ביותר בדו"ח הופנו לחברה הישראלית כולה – למעשה אל הקבוצות הוותיקות יותר שאמורות היו לקלוט את העולים שהגיעו מצפון אפריקה. "כולנו אשמים" קבעו השופט עציוני וחבריו לוועדה:
עד כאן קטעים מדוח ועדת עציוני.
56 שנים חלפו מאז כתיבת הדוח, אבל אבחנותיו החדות ומסריו המדוייקים רלוונטים גם היום.

ומה למדנו מאז?

פרטים מלאים על פרשת ואדי סאליב  בבלוג של ארכיון המדינה.