מה באמת חושבים החיילים: בין 1973 ל-2012

לקראת יום הכיפורים פורסמה במוסף הארץ כתבה מרתקת פרי עטו של שי חזקני, שבה הובאו ציטוטים רבים ממכתבי חיילים במהלך המלחמה ב-1973 ומיד אחריה. הכתבה חשפה את הלכי הרוח של חיילים בסדיר ומילואים.

המכתבים נחשפו משום שהם נשמרו ביחידה הצנזורה לדואר חיילים (צד"ח), שתפקידה היה לקרוא ולבדוק שאין החיילים חושפים מידע סודי . על סמך ממצאי צד"כ שוגרו לגורמים שונים במערכת הביטחון דו"חות על הלכי הרוח בקרב חיילים.

מה יכול היה הציבור לדעת אז, ב-1973, דרך אמצעי התקשורת על עמדות החיילים?

 הנה מה שקרה לשבועון "העולם הזה" כאשר שלח את כתביו לשמוע דעות של חיילים ברמת הגולן בראשית נובמבר. וכך נראה עמוד 19 בגיליון שראה אור ב-7.11.1973.

"למות מותר, לומר את הדעה אסור". העולם הזה, 7.11.1973

השטח הלבן הוא ככל הנראה תוצאה של פסילה גורפת של הצנזורה, שלא אישרה לפרסם סקר דעת קהל בקרב חיילים.

בעמוד הבאה הופיע תמונתו של חייל בשם חנן אלון, עם הכיתוב: "למות מותר, לומר את הדעה אסור לי?". ומסביב עמוד לבן.

בשנות ה-50 וה-60 נטען כי "העולם הזה" היה מותיר לפעמים בעמודיו "כתבמים לבנים" במכוון, גם כאשר לא היו פסילות של הצנזורה. הכתמים הלבנים, (האסורים אגב על פי הנחיות הצנזורה), נועדו  במקרים אלה ליצור רושם חזותי כאילו כתבי השבועון  ועורכיו יודעים הרבה יותר ממה שמניחים להם לפרסם. סביר להניח שזה לא היה המקרה בכתבה הזו ב-1973.

היום, כמובן, זה לא היה עובר. ובכל מקרה, המסרים היו מגיעים אל העורף במסרונים, ברשתות חברתיות ובעוד אמצעים שמאפשרים – לטוב ולרע – זרימת מידע וגם דעות מן החזית אל העורף.

מבחינת הצבא זו כמובן בעיה, בעיקר כאשר החיילים מעזים לחלוק על עמדות הממשלה. כך קרה בנובמבר 2012, כאשר הממשלה החליטה להפסיק את מבצע עמוד ענן ברצועת עזה, ורבים בציבור חלקו על ההחלטה. גם חיילים. והם הביעו את דעתם הנחרצת ברשתות החברתיות.

בעקבות זאת הוציא קצין חינוך ראשי הנחיות לחיילים שנועדו למנוע תופעות כאלה.

"להפגין איפוק בהבעת דעות האישיות ברשתות החברתיות בכל הנוגע לצה"ל, להחלטות הדרג המדיני ולעמדותיהם הפוליטיות האישיות". הנחיות צה"ל, נובמבר 2012.

לא בטוח שזה עובד.