גומזים את ההצגה
מבקרי תאטרון חובטים לא פעם בנשואי ביקורתם, לעתים בסגנון בוטה.
אבל גם חדי העט שביניהם לא יצליחו להתחרות במבקר התאטרון של "הארץ" חיים גמזו, ובביקורת שפרסם במרץ 1964.
גמזו הלך אז ל"תאטרון העונות". הועלה שם מחזה בשם "סמי ימות בשש", שכתב הבריטי קן יוז. המחזה תאר את שלוש השעות האחרונות בחייו של סמי, מהמר שהפסיד את כל כספו. את סמי גילם יוסי בנאי, ובין השחקנים על הבמה היה גם יהושע ברטונוב, מוותיקי השחקנים.
גמזו, כנראה, לא התלהב. "לדידי יכול היה יהיה למות בחמש", כתב. וחתם בראשי תיבות.
חמש מלים. הארץ, 4 במרץ 1964
סגנונו של גמזו הביא את אפרים קישון להמציא פועל חדש – "לגמוז", במשמעות של לקטול, לחסל.
אגב, גמזו היה בדעת מיעוט באשר להצגה. בעיתונים אחרים לא ייחלו המבקרים למותו הקרוב של סמי. הנה חלקה האחרון של הביקורת שכתב ב"מעריב" נחמן בן-עמי, שדווקא התמוגג מרוב השחקנים.
תאטרון עשוי כהלכה. מעריב, 4 במרץ 1964.
להשאיר תגובה
הערות שוליים להיסטוריה 
שלום רב. הגעתי לאתר בעקבות שיחה שלך ששודרה ברדיו – למיטב זכרוני ביום שישי האחרון. ציינת שם שיש אתר שמעלה לרשת סריקות של עיתונים ישנים. אודה לך אם תציין בתגובה או תכלול בקישורים שלך הפנייה לאתר זה. בתודה ובברכה.
המדובר באתר "עיתונות יהודית היסטורית" שכתובתו – http://jpress.org.il
תודה רבה!
קיוויתי שיש לביקורת הזו שיא כלשהו בקיצורה, אבל מסתבר שהיתה ביקורת קצרה מזו, למעשה הקצרה ביותר האפשרית,לגרסה הראשונה ב-1948 של הסרט
Isn’t It Romantic?
כתב המבקר Leonard Maltin את הביקורת הבאה
No.