לשון הפשקווילים: שואה, שמד ומלחמה

"דאגה בלב איש ישיחנה" נאמר בספר משלי. בחברה החרדית יש מי שאינם מסתפקים בכך: את הדאגות והחרדות מציגים בראש חוצות, על גבי הפשקווילים הנערמים זה על גבי זה על קירות האבן המאובקים בשכונות החרדיות. זו כמובן אינה דרכו של כל המחנה הגדול והמגוון עד מאוד של הציבור החרדי, אלא בעיקר מומחיותם של אנשי "העדה החרדית", אחד הפלגים הקנאים והקיצונים ביותר, הנלחמים בשצף קצף בכל סממן של מודרניות שקצה קצהו של ניחוח חילוניות עלול לעלות ממנו.

הנה מבט מצולם מעודכן על דאגותיהם וחרדותיהם של אנשי "העדה החרדית", ועימם עוד קבוצות חרדיות אחרות, כפי שעולה מסיור קצרצר ביום שישי בשכונת מקור ברוך בואכה גאולה בק"ק ירושלים. וגם הצצה למודעות אחרות שהודבקו בסמוך, בימים של ערב ראש השנה תשע"ו.

בראש חוצות: הנשים של הגבעה הצרפתית

דווקא לא פוליטיקאית

אם זו איננה מודעת פרסום  לזמר או סטנדאפיסט, דיוקנאות של בני אדם המתנוססים בראש חוצות הם בדרך כלל אלה של פוליטיקאים. במיוחד בימים אלה, כאשר המועמדים לבחירות לרשויות המקומיות מחייכים מלוחות המודעות, מגדרות הבתים ולפעמים אפילו מפחי אשפה. מחייכים ומבטיחים. עד 22 באוקטובר, אז ייערכו הבחירות. כרזות הבחירות יקרעו וייעלמו אחרי שנלך לקלפי, ועימן גם ההבטחות.

אבל מסתבר שאפשר גם אחרת. לא צריך רק לראות פוליטיקאים או בדרנים. בואו למשל לגבעה הצרפתית בצפון מזרח ירושלים. השכונה – גבעת שפירא בשמה הרשמי, אבל אף אחד לא קורא לה כך – הוקמה אחרי מלחמת ששת הימים כדי ליצור יחד עם רמת אשכול רצף בין מערב העיר להר הצופים. אבל בניגוד לרמת אשכול, שכמו שכונות רבות אחרות בבירת ישראל מאבדת בהתמדה של צביונה המקורי והופכת לעוד קריה חרדית, הגבעה הצרפתית נותרה חילונית. אנטי תזה למתחולל סביבה. לפחות בינתיים.

יום הבוחר 2013: תצלומים

בלי מילים, רק תצלומים.

מבשרת ציון