ארכיון

Posts Tagged ‘עיתון ושלטון’

העיתונות נגד "זרוק אותו לכלבים"

25 באוגוסט 2014 כתיבת תגובה

מודעה מעריב 18.3.1953

"אני התכוונתי לעיתונות מסוימת, מסוימת מאוד. לזו המשמיצה, הצהובה, השופכת קיתונות בוץ וסיאוב על חפים משפע", ניסה יגאל מוסינזון להסביר. אבל המראיין רפאל בשן סירב להרפות: "אוקי, יגאל, אבל הצופים בהצגה אינם מחויבים לתפוש את רזי הרזין והטעמים הכמוסים עמך. הקהל שומע – עיתונות ודי לו בכך".

 בשן, איש "מעריב", בכיר המראיינים בעיתונות הישראלית באותן שנים, לא היה היחיד שהצליף במוסינזון. העיתונות כולה סערה בעקבות העלאת מחזהו "זרוק אותו לכלבים" בתיאטרון "הבימה" בראשית 1958. מוסינזון התכוון לתקוף על הבמה את "העולם הזה", "השבועון המסוים" בלשונו של דוד בן-גוריון, אבל העיתונאים חששו שמחזה יכפיש את כולם. יש סכנה, הזהיר ב"הארץ" המבקר חיים גמזו, "שהקהל יראה בהצגה זו התקפת מצח נגד העיתונות החופשית בכללה".

להמשך קריאה…

מודעות פרסומת

שלום רוזנפלד – עיתונאי מדור אחר

2 בפברואר 2013 5 תגובות
ההזמנה לאירוע לרגל הפקדת הארכיון בספריה הלאומית

ההזמנה לאירוע לרגל הפקדת הארכיון בספריה הלאומית

שלום רוזנפלד (2008-1914):

דברים באירוע לרגל הפקדת ארכיונו

בספריה הלאומית בירושלים

בשנת 1966, כשמלאו ל"מעריב" 18 שנה, ערכה מערכת העיתון רב-שיח שעסק בין היתר ב"חיוב והשלילה בעיתוני ישראל". מסביב לשולחן הצטופפו בכירי "מעריב", שאז היה בשיא כוחו כעיתון הנפוץ ביותר במדינה. ולצדם גם גולדה מאיר, יגאל ידין, זאב שרף ושמואל תמיר.

שלום רוזנפלד דיבר באותו דיון על שני מונחים שמצא ברישומים שהותיר ד"ר עזריאל קרליבך – "המצפון הציוני" ו"המצפון העיתונאי". שלום בחר בשני "המצפונים" הללו כדי להציג את התלבטותו של העיתונאי הישראלי באותן שנים. "לעתים קרובות אנו נקלעים לקונפליקטים בין המצפון הציוני והמצפון העיתונאי", אמר. הוא הוסיף שבכל הקשור לענייני ביטחון, ברוב המקרים צריך המצפון הציוני לגבור על המצפון העיתונאי.

"הצרה היא שרוצים שנכניע את מצפוננו העיתונאי לעתים קרובות מדי", קבע רוזנפלד. "ומעל הבמה הגבוהה של אנשי השלטון נראים לעתים כל מיני ענייני כ"מכריעים" או כ"הרי גורל", ורוצים שגם אנו נהיה שותפים להרגשה זו, גם אם אנחנו חולקים עליה. במקרה כזה אני אומר: 'סטופ'. תפקידו של העיתונאי אינו כזה. יש לו זווית ראיה משלו (במקרה של שלום רוזנפלד זו היתה "זווית חדה", כשם אחד מספריו). יש גבול מסוים להכנעת המצפון העיתונאי. מעבר לגבול זה חייב העיתונאי להיכנע אך ורק למצפונו העיתונאי, כי זוהי הפונקציה המיוחדת שלו בחברה".

להמשך קריאה…

בין דו-שיח לדו-קרב: דוד בן-גוריון והתקשורת

19 באוקטובר 2012 כתיבת תגובה

פוליטיקה ועיתונות, מדינאות והסברה, רדיו ודעת קהל, מאמרים וספרים  (ובלי טלוויזיה)- בכל אלה עוסק ספרי החדש שראה אור השבוע.

באילו דרכים ולאיזה מטרות ניסה דוד בן-גוריון לגייס את התקשורת בישראל? עד כמה נענתה העיתונות לצו הגיוס הממלכתי ותמכה במדיניות הממשלה? איך השפיע ראש הממשלה הראשון על דרך תפקודו של קול ישראל, ומדוע נתקלה החלטתו להקים את גלי צה"ל בהתנגדותם של עמיתיו לממשלה? באילו דרכים עשה שימוש בוועדת העורכים? כיצד ומדוע ניסה לדחות ככל האפשר את הפעלתה של הטלוויזיה בישראל? עד כמה הצליח לכונן ערוצי תקשורת עם עולים ממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה? מדוע נמנע במשך כעשר שנים מלהעניק ראיונות לעיתונאים ישראלים? מה היה יחסו לדעת הקהל בארץ ובעולם? האם וכיצד השפיעו עמדותיהם של אמצעי התקשורת על מדיניותו?

על כל השאלות הללו, ועוד רבות נוספות, מבקש להשיב הספר "המנהיג והתקשורת – דוד בן-גוריון והמאבק על המרחב הציבורי 1963-1948". להמשך קריאה…

אוטונומיה עיתונאית במרחב עסקי

3 בספטמבר 2011 כתיבת תגובה

 מאמר שהופיע בפתח גיליון חודש ספטמבר של "סטטוס", הירחון לחשיבה ניהולית ואסטרטגית.

בפברואר 1948 נולד בישראל "מעריב", יומון חדש, שמייסדיו ראו בו "עיתון של עיתונאים". העורך הראשי ד"ר עזריאל קרליבך פרש עם רבים מעמיתיו מ"ידיעות אחרונות" על רקע טענות קשות בדבר התערבותו של הבעלים יהודה מוזס בעבודת המערכת. "אנחנו חייבים דין וחשבון לציבור, ולא לאיש פרטי, יהיה אשר יהיה", הסביר קרליבך לקוראיו. "אתם לא ידעתם שכל בוקר ישב מישהו במשרד מסחרי ועבר על תוכן העיתון ונתן פקודות לדפוס… אתם לא ידעתם שמישהו מעכב כאן ביקורת מסוימת על עסקים ותקיפי קהל וכו'".

  במלים אחרות: מוזס פגע, לטענת קרליבך, בערך מקודש בארגוני תקשורת – האוטונומיה העיתונאית, המיועדת לאפשר לכתבים ולעורכים לבצע את עבודתם בלא לחץ של הבעלים, המפרסמים או כל גורם אחר. זה היה מרד העיתונאים נגד בעל ההון, נגד בחישתו בתכני העיתון. משום כך יש אירוניה רבה בכך שדווקא "מעריב" נמצא בימים אלה באחד ממוקדי הדיון על הקשר הבעייתי בין עיתון והון, וגם על המגע הבלתי נמנע עם הצלע השלישית – השלטון. "מעריב" נחלץ ממשבר קיומי חמור עם רכישתו על ידי דסק"ש שבשליטת נוחי דנקנר, תאגיד רב זרועות הפועל ברבים מענפי המשק. בעלות על עיתון מרכזי עשויה להעניק לדנקנר מנוף לקידום האינטרסים שלו במגעים עם הרגולטורים ועם חברי הכנסת, החרדים לתדמיתם ותאבים לפרסום.

  "מעריב" הוא רק משל. המשולש עיתון, הון ושלטון מעסיק כבר שנים רבות את כל מי שעוקב אחר עולם התקשורת ברחבי הגלובוס וגם בישראל. העבודה העיתונאית היא ליבתו של כל ארגון תקשורת. היא המספקת לצרכני התקשורת מידע ופרשנות, חשיפה וביקורת, שבלעדיהם אין הם יכולים לתפקד כאזרחים. אבל ארגון תקשורת הוא ייצור היברידי: חלקו עיתונאות, חלקו ביזנס. המתח בין שני המרכיבים הוא בלתי נמנע. הלחץ העסקי על המערכת החריף בעשורים האחרונים, כשארגוני תקשורת רבים בעולם נרכשו בידי חברות בורסאיות. המשקיע בתקשורת אינו שונה ממי שרכש מניות בעסקי פלדה או ספנות. אין לו עניין בתחקירים אמיצים או בסיקור יסודי של בעיות חינוך. הוא מבקש דבר אחד: תשואה נאה.

   התוצאה היא על כן לחץ גובר להגדיל הכנסות ולצמצם בהוצאות. המערכת העיתונאית נתבעת להגדלת התפוצה, הרייטינג, באמצעות פנייה למכנה המשותף הרחב ועל כן הנמוך, במעבר מסיקור ה"חשוב" ל"מעניין", מחדשות לרכילות. את ההוצאות מקטינים בדרך כלל על ידי פיטורי עיתונאים, קיצוצי שכר ואיחוד משרות. מדוע כתב לענייני בריאות אינו יכול לסקר במקביל גם תחבורה ואת אזור חדרה?

   באווירה כזו, של דלדול כוח האדם העיתונאי, עלול להימצא גם מו"ל שיצווה על המנעות מסיקור ביקורתי של גורמים עסקיים מסויימים, מחשש שאלה יחדלו משום כך לפרסם מודעות בעיתון, או יפגעו באינטרסים כלכליים אחרים שלו. ומה בדבר בעלים של אמצעי תקשורת, שבין נכסיו יש גם חברה לייצור מוצרי מזון, שיבקש מהעורכים להבטיח סיקור אוהד לשר שמשרדו אמור לקבל החלטה על חשיפת המצורים לייבוא מתחרה? או איש עסקים נדיב שמשקיע מיליונים בעיתון שהמוטו שלו "להיות הוגנים ומאוזנים" אך כל כולו פועל למען פוליטיקאי בכיר?

   בהעדר אוטונומיה עיתונאית איתנה בתוככי המרחב העסקי נוצרת עיסה דביקה של עיתון, הון ושלטון, הפוגעת בעבודת העיתונאי, מכרסמת באמון הציבור ומחבלת בדמוקרטיה.

 ב-1904 השווה איל העיתונות ג'וזף פוליצר את העיתונאי למלח הסורק במשקפתו את הים מאופק לאופק כדי להתריע על סערות מתקרבות. "אל לו לחשוב על שכרו, וגם לא על הרווחים של בעלי העיתון שבו הוא מועסק. הוא ניצב שם כדי לשמור על שלומם של האזרחים שנותנים בו את אמונם", כתב פוליצר. האם ניתן לממש אידיאל זה במאה ה-21?

ד"ר רפי מן

 

 

 

הערות שוליים להיסטוריה

footnotes to history * הבלוג של רפי מן

אופ-אד מאחורי הדברים ומה שבינהם

תקשורת, עיתונאות, בטחון, צבא, היסטוריה, מודיעין, פוליטיקה ומה שבינהם

historian51's Blog

A great WordPress.com site

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון אגודת הסופרים - גנזים. כל הזכויות שמורות ליוצרים

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.