אמנות רחוב או סתם ונדליזם?

הקולונל מארצות הברית שנהרג במלחמת השחרור. על קיר סמוך למושבה האמריקאית בדרום תל-אביב, גבול יפו

הנוסע בנתיבי איילון בתל-אביב נחשף באחרונה יותר ויותר לכתובות גרפיטי מכוערות,  המכסות  את הקירות שלצידי הדרך.  בעיקר כתובות, רובן בלתי מפוענחות בעליל,  בעיצובים גרפיים מסולסלים ואחרים, המאפיינים את הז'אנר. קשקושי קירות כאלה כבר היו לפני עשורים רבים נפוצים סמוך לכבישים למסילות רכבת בערים גדולות בעולם. מעין מחאה אורבנית, הקוראת תגר על הסדר והנקיון של האליטות השולטות. בניו יורק מנהלות הרשויות כבר שנים מאבק נגד כתובות גרפיטי על רכבות תחתיות ומבנים הסמוכים לתחנות רכבת. 

בנתיבי איילון מנסות הרשויות למחוק חלק מן הכתובות, כדי להעניק לנתיב התחבורה מראה מהוגן. בהצלחה חלקית בלבד.  חבל, אגב, שאותו מאמץ לא מופנה גם להסרת שלטי הפרסום הענקיים ששבו לקשט את הנתיבים. גם הם מיותרים באותה מידה.

אבל יש אזור אחד שבו העירייה נוהגת בסובלנות רבה כלפי ציירי/מקשקשי הקירות. אזור דרום העיר, בעיקר סביב שכונת פלורנטין. ברחובות ובמרחבים תעשייתים ישנים, שעוד מעט יהרסו ויהפכו לבנייני מגורים יקרים. עד שיושלם שם תהליך הג'נטריפיקציה – חדירת בני שכבות מבוססות הדוחקים את בני המעמד הנמוך ומשנים את פני השכונה – מניחים לאמני הקירות להשתעשע, ליצר החתרני להשתחרר עם הרבה צבע ויצירתיות.