חוזרים למעשה מרכבה

חודש ימים ניסה בנימין נתניהו, לאחר הבחירות לכנסת ה-21 באפריל השנה, להרכיב ממשלה – וכשל.
כיוון שהתעקש שלא להעביר את המשימה לידי פוליטיקאי אחר, כפה על אזרחי המדינה מערכת בחירות נוספת.
וממש היום שוב עולה על סדר היום האפשרות שנידרש ללכת פעם שלישית לבחירות, בשל בעיות ביכולת להקים קואליציה ולכונן ממשלה על בסיס תוצאות הבחירות "2019 – מועד ב'" שנערכו ב-17 בספטמבר.
בתוך ים הדיווחים, הפרשנויות והתיאורים בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות מאז הבחירות באפריל ועד היום בלט בהעדרו ביטוי שליווה אותנו במשך שנים רבות  לתיאור המאמץ המורכב לגיבוש קואליציה – "מעשה  מרכבה".

"אטמוספירה מרעילה ומחניקה": מבחירות 1920 ועד בחירות 2019

"בכל התקופה האחרונה זרעו שנאה בין מעמד למעמד. התרגלנו לא לעבוד עבודה משותפת, כי אם להילחם זה בזה ולבקש ניצחון. נעשתה אצלנו אטמוספירה מרעילה ומחניקה. קשה היה לאיש להגיד את אשר בליבו, כי אם הגיד והכתירוהו בשמות בוגד ומלשין".

הדברים הללו לא נאמרו על ציוצים ופוסטים גסים ששוגרו לחלל הדיגיטלי ערב בחירות 2019. הם נשמעו לפני קרוב למאה שנה – 99 שנים ליתר דיוק – באירוע חגיגי לציון ראשית פעילותה של "אספת הנבחרים", המוסד הייצוגי הנבחר הראשון של היישוב בארץ ישראל.

את הדברים אמר מאיר דיזנגוף, "ראש ועד תל אביב" בתוארו באותם ימים. חצי ביקורתו הופנו הן לחרדים, שרבים מהם החרימו את הבחירות לאספת הנבחרים, והן לנציגי השמאל – אנשי מפלגות הפועלים אשר היו לגוש הגדול ביותר במוסד החדש שזה עתה קם. "גם המפלגות שלנו הנלחמות כביכול ברכושנות, אינן אלא פיקציה", טען דיזנגוף. "אני מכיר בחברים מהם, גם מקרב 'אחדות העבודה', שהם שקועים ברכושנות וברדיפה אחרי הון לא פחות ממנו".

בין גיוס לצה"ל לנסיעה לאומן: סיור פשקווילים

בניגוד לצפוי, על הקירות במעוזים החרדיים במאה שערים ובגאולה בירושלים לא ניתן היה למצוא ביום חמישי האחרון (14.9.17)  התייחסות פשקווילית להחלטת בג"ץ לבטל את חוק הגיוס. פסיקת השופטים, שהסעירה את המערכת הפוליטית ואת התקשורת, לא זכתה לפי שעה לביטוי בכרזות הגעוואלד הזועקות בשחור לבן מעל קירות האבן הירושלמית. אולי משום שהחוגים הקיצוניים בחברה החרדית, יצרני הפשקווילים העיקריים, מוטרדים דיים מן החוק הקודם, ובכלל מלכתחילה אין להם (כמו לאנשי מפלגות הימין) לא אמון בבית המשפט העליון וגם לא ציפיות להכרעה ברוח תורת ישראל על פי פרשנותה המחמירה.

ועדיין, סוגיית הגיוס הכפוי לצה"ל מהדהדת מן הקירות, כחלק מהשגרה במרחב זה. כאן, דרך קבע, מעדכנים את הציבור במספר העצורים בבתי הכלא הצבאיים בעוון השתמטות מהתייצבות בלשכות הגיוס, על פי החוק שנפסל על ידי שופטי בג"ץ. כך נראית הרשימה המעודכנת לשבוע החולף:

מסע בארץ הפשקוולים, מרץ 2015

ושוב ביקור במרחב הססגוני, הגועש והמרתק, של שכונות גאולה, זכרון משה ומאה שערים. וגם הפעם העדשות מופנות בעיקר אל השיח הצעקני המתנהל מעל קירות האבן של השכונות החרדיות הללו. הנה עדכון קצר על הנושאים שמחרידים בשבועות הללו את הציבור החרדי, מבעד לפשקווילים.

הנושא הראשון במעלה, לפחות על פי נפח השיח הפשקוולי, הוא המשך המאבק נגד הנסיונות לגייס חרדים לצה"ל. נכון, הכנסת אישרה אמנם בנובמבר האחרון את תיקון מס' 21 לחוק שרות הביטחון, שבמסגרתו בוטלו או נדחו חלק מהסעיפים שעסקו בגיוס חרדים ובעקרון השיוויון בנטל. אבל בעולם החרדי, במיוחד באגפיו הקיצוניים יותר, אין מרוצים גם מהמצב הנוכחי.

לשון הפשקווילים: שואה, שמד ומלחמה

"דאגה בלב איש ישיחנה" נאמר בספר משלי. בחברה החרדית יש מי שאינם מסתפקים בכך: את הדאגות והחרדות מציגים בראש חוצות, על גבי הפשקווילים הנערמים זה על גבי זה על קירות האבן המאובקים בשכונות החרדיות. זו כמובן אינה דרכו של כל המחנה הגדול והמגוון עד מאוד של הציבור החרדי, אלא בעיקר מומחיותם של אנשי "העדה החרדית", אחד הפלגים הקנאים והקיצונים ביותר, הנלחמים בשצף קצף בכל סממן של מודרניות שקצה קצהו של ניחוח חילוניות עלול לעלות ממנו.

הנה מבט מצולם מעודכן על דאגותיהם וחרדותיהם של אנשי "העדה החרדית", ועימם עוד קבוצות חרדיות אחרות, כפי שעולה מסיור קצרצר ביום שישי בשכונת מקור ברוך בואכה גאולה בק"ק ירושלים. וגם הצצה למודעות אחרות שהודבקו בסמוך, בימים של ערב ראש השנה תשע"ו.

בכל זאת, ביקור בירושלים העתיקה

בחדשות ברדיו דיווחו על ביטול הטיולים שאלפי תלמידים מתל אביב היו אמורים לערוך בירושלים בשבוע הבא. הגזמתם. לאוזן ירושלמית זה נשמע די מגוחך, אבל לא מפתיע. כי מנקודת המבט של אנשי מישור החוף כל מה שנמצא מעבר לשער הגיא הוא במקרה הטוב ארץ אקזוטית רחוקה, ובמקרה הרע – זירת קרב מדממת.

מלחמות דת? אפילו את הצלוב יש מי שמקלף.

ירושלים, צריך להודות, לא תמיד מאירה פנים לאורחיה: חיכוכים בין ערבים ליהודים, פיגועים, מטחי שנאה וגזענות של הימין הקיצוני, עימותים בין חרדים לחילונים. אפשר להוסיף לזה את פקקי התנועה הנצחיים שהתעצמו בימי הרחבת כביש מס' 1 בואה ירושלים, וגם את המראה המקברי שמקדם את הבאים בכניסה אליה  –  עיר האבן והשיש הקרויה בית העלמין הר המנוחות. 

"שלום", החלום וטביעתו

"'שלום' – בעלת השם הסמלי –  תהיה אניית הדגל של המדינה!", התמוגג ביולי 1962 כתב מעריב, "כשתפליג בים הגדול, מבטיחה 'שלום' להיות כליל שלמות". 1,071 נוסעים יפליגו בה בפאר ובבטחה מחיפה לניו-יורק וחזרה. תאים דה-לוקס, מחלקה ראשונה ומחלקת תיירים, שלוש בריכות שחיה, מגרש טניס, תאטרון ל-400 צופים ויצירות אמנות מקוריות. "שלום" נועדה להזניק את חברת "צים" ואת ישראל לצמרת מפעילי הספינות בקו הטרנס-אטלנטי.

זה היה פרויקט של גאווה ישראלית. כל פרט חדש דווח בהתלהבות. "מעריב" פרסם כי הנשיא יצחק בן-צבי היה מאוכזב: הוא המליץ שתיקרא "המלך שלמה", אבל "צים" רצתה "שלום".

שלום לא היה שם. האנייה עוד טרם יצאה מהמספנה וכבר הזהיר "דבר" כצופה בלב ים: "סערה מתקרבת לאנייה שלום".  

האפיפיור, הביקור בישראל והקנאות המתגברת

את דיוקנו של האפיפיור פרנציסקוס אי אפשר להחמיץ בביקור באיטליה. פגשנו אותו בסתיו האחרון בכל מקום. בסמטאות נאפולי, למשל, בחנויות המוכרות מזכרות לתיירים.  שם הוא מחייך על גבי כפתורים. האיטלקים אוהבים אותו. הוא אמנם הגיע לכס הקדוש מבואנוס איירס, אבל אביו היה מהגר איטלקי שיצא לחפש את מזלו בדרום אמריקה. 

נערץ באיטליה הקתולית. כפתורי פאפא פרנציסקוס

הפאזל החרדי: ערב פסח

אביב הגיע, פסח מתקרב, וכרגיל בימים כאלה העולם הדתי כמרקחה. ואין מקום טוב לחוש בכך יותר מאשר ברחוב מלכי ישראל בבירה, המוביל את המבקר לאורך כמה שכונות חרדיות – רוממה, זיכרון משה, כרם אברהם וגאולה – בואכה מאה שערים. בתי האופנה ועסקי הביגוד מתמלאים בסחורה חדשה, בחנויות לכלי אוכל חד פעמיים נערמים ארגזים עם מפיות, כוסות, צלחות וכלי הגשה למיניהם, ובתי העסק למתנות מצטיידים במיטב הסחורה, למבוגרים ולילדים.

הרשומה המצולמת הזו היא פרי שיטוט של שעה אחת לאורך הרחוב, שקירותיו ולוחות המודעות שבו מעוטרים פאשקוולים של מאבקים שגרתיים ושל אירועים פסח, וגם הרבה מודעות על מכירות מיוחד לפסח.

הגלובוס של החרדים

בצד החילוני מקובל לחשוב שצר עולמם של החרדים. היקום שלהם  תחום לכאורה בין תורה ועוני, בין תרי"ג מצוות לפסיקות רבנים, ובעיקר בין מסורת קשוחה לחרדות מן העולם החילוני המאיים עליו בפיתוייו. זו כמובן  טעות כפולה.

ראשית, משום שכפי שלימדנו ר' אמנון לוי בספר הלכותיו "החרדים", מדובר בקשת רחבה של קבוצות ואמונות. עצם הדיבור על "החרדים" כגוש אחד כמוהו כדיבור על "הישראלים" כאילו היו מקשה אחת, או על "הפלסטינים".  עיוורון  לכך שלכל פלג, חצר, או מחנה כללים מנהגים ומאפיינים שלו. ושנית, משום שעולמם אינו צר, לפחות זה הפיזי. הוא חוצה גבולות ואוקינוסים.

את זה גיליתי, ולא בפעם הראשונה, בפינת אחת הסמטאות היוצאות מרחוב מלכי ישראל בשכונת גאולה, קרוב מאוד למאה שערים.

שם, כל מדרגה מעשרות המדרגות המובילות למשרד נסיעות השוכן בקומה השנייה חושפת תחנה ביקום הגלובלי של חרדי ירושלים. לאן נוסעים ולשם מה. נתחיל מלמטה: עבודה במרסיי, עסקים בניו-יורק, תיעוד באושוויץ, סגולות בקרעסטיר.

איזו עבודה עושים במרסיי?