העיתונאי המצרי שאיכזב את מארחיו

מעריב, 21.5.56

באפריל 1956, בעיצומם של ימים מתוחים במזרח התיכון. נחת בנמל התעופה לוד אורח יוצא דופן:  העיתונאי המצרי איברהים עיזאת, כתב השבועון "רוז אל יוסוף". ביקורו בארץ התבשל שבועות אחדים קודם לכן ביוזמת כתב ה"ניו יורק טיימס" בלונדון, שהמליץ לדיפלומט הישראלי גרשון אבנר להעניק לעיזאת אשרת כניסה לישראל. אבנר העביר את ההמלצה ארצה, ובצמרת הממשלה הוחלט להיענות להצעה, והתיר את הגעתו של העיתונאי ממדינת האויב.

עם נחיתתו זכה האורח לטיפול אח"מים. מחדרו במלון "דן" בתל-אביב יצא מדי יום, מלווה בנהג ובשומר ראש, לפגישות עם אישים בכירים בהם שר החוץ משה שרת, גולדה מאיר ורב אלוף במילואים יגאל ידין. את השבת עשה אצל  ראש עיריית חיפה אבא חושי. בסיורים ברחבי הארץ הוצג לכמה ממרואייניו כעיתונאי הברזילאי ג'ורג' איברהים חביב, אבל האישים הבכירים עמם נפגש ידעו היטב כי בן שיחם בא מקהיר, הבירה שממנה ניהל באותן שנים הנשיא גמאל עבדול נאצר מאבק אלים נגד ישראל.

"מדינה בלי כתמים": ישראל בעיני העולם, 1959

זה היה עידן אחר. סוף שנות החמישים. מדינת ישראל חגגה עשור להקמתה.

אבא אבן, אחד מנציגיה הבולטים של המדינה בחו"ל, חזר באותם ימים משהות ארוכה בארצות הברית, הישר לקלחת הפוליטית המקומית. אבן היה ונותר בכיר הדיפלומטים שידעה ישראל. את מרבית העשור הראשון למדינה עשה בארצות-הברית, כשהוא מדלג בין שתי ערים, רוקד במקביל על שתי חתונות. הוא אז גם שגריר ישראל בוושינגטון, וגם ראש משלחת ישראל לאו"ם.

רומנטיקה עולמית כלפי מדינת ישראל. מאמרו של אבא אבן ב"דבר", יולי 1959

ב-1959 הוא שב הביתה, ונכלל ברשימת מפא"י לכנסת לבחירות לכנסת הרביעית, שנערכו בנובמבר באותה שנה. במקביל מונה לתפקיד נשיא מכון וייצמן למדע ברחובות. מבחינת מפא"י הוא היה כוכב ששמו נועד לרענן את רשימת המועמדים. בסניפי המפלגה ברחבי הארץ נערכו לכבודו אירועי קבלת פנים. אחרי הבחירות מילא שורה של תפקידים בכירים, בהם שר החינוך והתרבות ואחר כך שר החוץ. על אמירתו המפורסמת שבה כרך את קווי 1967 בזכרונות אושוויץ, והעמדות שהביע אחר כך בזכות נסיגה משמעותית מהשטחים – כתבתי ברשומה קודמת בבלוג.

באמצע יולי 1959, כאשר התקרבו הבחירות, נפגש אבן עם כתבים, לשיחה על המצב הפוליטי. בדברים הבאים נכללות התרשמויותיו ממצבה של ישראל בעולם. על פי אבן, תדמיתה של ישראל הרקיעה שחקים. הנה חלק מהדברים שאמר, מתוך פרוטוקול המצוי בארכיון מפלגת העבודה השוכן בבית ברל.
"מדינתנו מופיעה בעיתונות העולמית", אמר אבן, "הופעת זוהר, זוהר הרקיע שאנו מכירים אותו, בלי רבב כלשהו. נודה, יש רומנטיקה ישראלית בעולם. אנו מוצגים לראווה בעיני העולם בלי כתמים כל שהם, רק האורות ולא הצללים. אני מניח שדבר זה יש בו משום היענות לתביעת האדם לרומנטיקה, לחשוב כי אי שם מצויה פינת זוהר בה מתרכזים מאווי ליבו הנעלים והנשגבים ביותר. יש רקע והיסטוריה עמוק לדבר הזה. העיניים המסתכלות בנו הם בדרך כלל עיני אהדה, ולעתים נימת הביקורת נעדרת לחלוטין".

"טוב כלב רטוב מיהודי יבש": סופר במחסום ארז

גם במלחמות יש, אמנם לעתים רחוקות, חדשות טובות.
חיפשתי הבוקר משהו מעודכן על יחצ"נות בעיתות מלחמה, והגיעתי לקטע שהופיע במהדורה האנגלית של המגזין הגרמני "שפיגל".  ראניה סלום כתבה שם ממחסום ארז על הפנים המחייכות של צה"ל לכתבים זרים, אלה שביקשו לעבור מישראל לרצועת עזה כדי לגלות איך נראה עמוד ענן מעברו השני.
"נראה שישראל למדה משהו מאסון יחסי הציבור של מלחמת 2008 בעזה", נכתב שם, בהתייחסות למה שאירע בימי מבצע "עופרת יצוקה", כאשר מנעה כניסת כתבים לרצועה, פרט לקבוצה קטנה של עיתונאים שהובלו על ידי דובר צה"ל. "זה לא מנע אז מהעולם לדעת על אלפי אזרחים שנהרגו בעזה, באופן  שבו נראתה ישראל כמו פושע שנתפש בשעת מעשה", כתבה.