מסע בארץ הפשקוולים, מרץ 2015

ושוב ביקור במרחב הססגוני, הגועש והמרתק, של שכונות גאולה, זכרון משה ומאה שערים. וגם הפעם העדשות מופנות בעיקר אל השיח הצעקני המתנהל מעל קירות האבן של השכונות החרדיות הללו. הנה עדכון קצר על הנושאים שמחרידים בשבועות הללו את הציבור החרדי, מבעד לפשקווילים.

הנושא הראשון במעלה, לפחות על פי נפח השיח הפשקוולי, הוא המשך המאבק נגד הנסיונות לגייס חרדים לצה"ל. נכון, הכנסת אישרה אמנם בנובמבר האחרון את תיקון מס' 21 לחוק שרות הביטחון, שבמסגרתו בוטלו או נדחו חלק מהסעיפים שעסקו בגיוס חרדים ובעקרון השיוויון בנטל. אבל בעולם החרדי, במיוחד באגפיו הקיצוניים יותר, אין מרוצים גם מהמצב הנוכחי.

הכיסופים לכותל – לא לבית המקדש

"באלפיהם באו לרחבה הכותל, נעולים נעלי בד קלות ובידיהם ספרי התפילה, באו להסתופף בצלן של האבנים הגדולות, העתיקות, אבני הכותל המערבי. להתרפק על אבני הכותל באו, לבכות על חורבן בית המקדש. לקרוא, כל הלילה, את מגילת 'איכה' על המקדש שחרב, בצלו של הכותל היחיד ששרד".

כך דיווח "מעריב" באוגוסט 1967 על ערב תשעה באב הראשון שצוין לאחר מלחמת ששת הימים. זה היה תשעה באב שונה מכל קודמיו: חלפו רק כחודשיים מאז כבשו כוחות צה"ל את העיר העתיקה ושאר חלקיה של מזרח ירושלים. שני זרקורים שהציב חיל ההנדסה של צה"ל האירו את הכותל, אבל האלפים שבאו באותו לילה לרחבת הכותל המערבי לא נטלו חלק בשום טקס רשמי, גם לא בתפילה אחידה. "איש איש התפלל לפי נוסח עדתו", נכתב בעיתון.

נתגשם החלום. "דבר", אוגוסט 1967