ארכיון

Posts Tagged ‘דיין’

דברי ימי צעדת ארבעת הימים

13 באפריל 2014 7 תגובות
חיילים, גדנ"עים ואילו ותיקי "דבר". צועדים ב-1961

חיילים, גדנ"עים ואפילו ותיקי "דבר". צועדים ב-1961

פעם זה היה אחד הסימנים של הפסח המתקרב. בראשית ניסן יצאו אלפי חיילים ואזרחים למחנות אוהלים בהרי יהודה, כדי להשכים קום, בארבע או בחמש לפנות בוקר, ארבעה בקרים בזה אחר זה, לצעדה לירושלים. זה אחד מאותם אירועים ממלכתיים-עממיים של העשורים הראשונים למדינה. המדינה ארגנה, ההמונים נהרו. ברבבות. כמו מצעד יום העצמאות או חידון התנ"ך. חלק מאותם אירועים שבהם נדחקו לרגע אחד המחלוקות והוויכוחים ונוצרה תחושת יחד, אמיתית או מלאכותית.

ממש עכשיו, ערב פסח, אפשר להיזכר בימי "צעדת ארבעת הימים", שהפיק צה"ל ושיגר אליו את חייליו, צירף אליהם תלמידים וגדנ"עים, תיירים ואוהבי ישראל מחו"ל, וגם נציגי חברות וועדי עובדים. אפילו לאנשי מס הכנסה מחאו כפיים כשצעדו. ואנחנו הילדים חיכינו בירושלים לחוויה, להמולה, לחגיגה, להמוני האנשים. 

הצעדה התחילה באמצע שנות החמישים, התקצרה לשלושה ימים אחרי מלחמת ששת הימים, ונקברה – ממש כמו המצעד הצבאי של יום העצמאות – אחרי מלחמת יום הכיפורים. עדיין יש לה שריד בדמות צעדה ברחובות ירושלים. יום אחד. חוויה על קצה המזלג, ססגונית ומרשימה, אבל אי אפשר להשוות אתה לצעדות ההן.

להמשך קריאה…

מודעות פרסומת

ב"ג ושרון: על שקרים וטילים גרעיניים

14 בינואר 2014 תגובה אחת

ביום שני, 24 בנובמבר 1958, הגיע אלוף משנה אריק שרון ללשכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. זו היתה השיחה שבה שאל אותו בן-גוריון "אם נגמל מאמירת לא אמת". ציטוט שליווה כצל את הקריירה של שרון במשך שנים ארוכות.

אבל לפני החלק האישי בשיחה הנה דברים שעסקו בעניין אחר. הגרעין. וכך כתב בן-גוריון ביומנו באותו יום:
"הזמנתי הבוקר את אריק שחזר מלימודיו באנגליה לשיחה. שהה באנגליה כשלושה עשר חודש [בבית ספר לפיקוד ומטה] ומרוצה מלימודיו. החדש שלמד זוהי מלחמה טקטית בראשים גרעיניים בטווח קצר ובטווח יותר ארוך. קרא את לידל-הארט וגם שוחח אתו וגם קרא את קיסינג'ר. ונראה שיש 'יישום' ללימוד זה גם בארץ, אם כי אין לנו ראשים גרעיניים. נראה שמלחמות, אפילו אם יהיו, אפילו אם המעצמות הגדולות יהיו מעורבות בהן, לא יתנהלו בפצצות אטומיות, כי שני הצדדים יפחדו מהשמדה".

להמשך קריאה…

המדריך לבוחר 2013: בין הפחד לתקווה

22 בדצמבר 2012 2 תגובות
חזק. נתניהו, גרסת 1999

חזק. נתניהו, גרסת 1999

סוף העולם לא הגיע ב-21 בדצמבר. גם לא ב-22. אבל מסע האימים טרם הסתיים. הוא רק מתחיל. ביום שישי חזה שלום ירושלמי ב"מוספשבת" של מעריב כיצד תראה מתקפת תעמולת הבחירות שישיק הליכוד השבוע. "קמפיין כוחני, כמעט בוטה", כתב ירושלמי, לפי קווי המתאר המשוננים של ארתור פינקלשטיין. זה האיש ששיווק ב-1996 את נתניהו באמצעות "פרס יחלק את ירושלים". הפעם ילך על אויבים אחרים.

"בקמפיין הזה נתניהו עומד לבדו מול סביבה עוינת ומפחידה, איסלאמיסטית וטרוריסטית", כתב ירושלמי. ראש הממשלה יציג את עצמו כיחיד שיכול לעמוד מול לחץ ערבי ובינלאומי. "לא אתפלא אם מתחת לתמונה חמורת סבר של נתניהו ברחובות ייכתב: 'נתניהו חזק – הערבים העצובים. נתניהו חלש – הערבים שמחים'".

עד כאן חזון האימים. האם כך תראה מערכת הבחירות בשבועות שנותרו עד ההליכה לקלפי? אם כן, צריך לומר שנתניהו ואנשיו הם פוליטיקאים ממולחים, המכיר את נפשו של העם. אין כמו סצנת אימים מקפיאת דם כדי לגייס את הציבור. תפחיד אותם, אומר לו ודאי פינקלשטיין.

להמשך קריאה…

מופתעים תמיד אנחנו (בעברית וברוסית)

25 בספטמבר 2012 כתיבת תגובה

"קולונל גנרל ד"ג פבלוב, המפקד העליון של המחוז הצבאי המיוחד במערב, היה בתיאטרון. קומדיה ושמה 'החתונה במלינובקה' הוצגה במועדון הקצינים של בירת ביילורוסיה המלא מפה לפה. המפקד הטוב לא הניח שתופרע הנאתו בגלל החדשות שהביא קצין המודיעין שלו, קולונל בלוכין, שכוח גרמני לאורך הגבול מתכנן כנראה התקפה. יש כמה דיווחים אפילו, לחש בלוכין, על הפגזות. 'לא יתכן' , ענה פבלוב והצביע על הבימה. זה הזמן לשוב ולהתמקד במחזה".

בשעות שבהן צפה פבלוב בהצגה, הגיע מעבר לקווים, אל השטח הסובייטי, החייל הגרמני אלפרד ליסקוב. "הוא סיפר לשוביו הסובייטיים שיחידות הארטילריה הגרמניות שלאורך הגבול קיבלו פקודה להתחיל להפגיז מטרות בשטח הסובייטי בתוך שעות אחדות. עם אור ראשון, הוא המשיך, 'רפסודות, סירות וסירות גשר' יושלכו אל הבוג, הנהר הביצתי שהפריד בין פולין שבכיבוש הגרמני לבין הגזרה של הסובייטים שבמזרח". (קתרין מרידייל, "המלחמה של איוון – הצבא האדום "1945-1939, ספריית אפקים, עם עובד, 2000, עמ' 92).

יש משהו מצמרר בקריאת ספרים על "מבצע ברברוסה", התקפת הפתע הנאצית על ברית המועצות ב-22 ביוני 1941, דווקא השבוע, ערב יום הכיפורים. התיאורים ההיסטוריים של הפתעה הגרמנית משתלבים במסמכים החדשים ששוחררו לפני ימים אחדים על הפתעת יום הכיפורים שלנו.

להמשך קריאה…

התבונה היהודית והיוהרה הישראלית

16 בינואר 2012 כתיבת תגובה

          קטע העיתון המובא כאן, מ"מעריב" בדצמבר 1971, הוא עוד אחד מאותם מסמכים שקריאתם מעוררת צמרמורת. הנה, שחור על לבן, עדות נוספת לעוורון שאפיין אותנו בימי האופריה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים.

מעריב, 31.12.1971

     בידיעה מימין, דבריו של הוגה הדעות היהודי פרופ' הרברט מרקוזה, שהגיע אז לביקור בישראל. מרקוזה היה בין הפילוסופים שהשפיעו יותר מאחרים על "השמאל החדש", שהתפתח בעיקר במערב אירופה באותן שנים. מרקוזה ו"השמאל החדש" לא היססו למתוח ביקורת על ישראל שאחרי 1967.

     הכותרת "אני מוכן לחתום שישראל היא המכשול העיקרי לשלום" כוללת מסר מדויק: היה יותר משמץ של סיכוי שהמצרים היו מוכנים להסדר שבמסגרתו תיסוג ישראל מסיני אל הגבול הבינלאומי. "ישראל היא הצד החזק ויכולה להרשות לעצמה ויתורים", הטיב מרקוזה לתאר את המציאות. אבל ירושלים הפנתה את גבה.

    מרקוזה התקשה להבין את המנטליות הישראלית, במיוחד לאחר הניצחון ב-1967. היו אלה השנים שבהן אמר דיין "אנחנו מחכים לטלפון מן הערבים", ואחר כך קבע כי "מוטב שארם א-שייח' בלי שלום – מאשר שלום בלי שארם א-שייח'".

    אלה גם היו השנים ימים שבהם טרפדה ראש הממשלה גולדה מאיר את נסיעתו של נשיא הקונגרס היהודי העולמי נחום גולדמן לשיחות בקהיר.  מהלך זה של גולדה הוליד באפריל 1970 את "מכתב השמיניסטים", ביטוי כמעט ראשון מסוגו של אי הנחת בקרב גורמים בישראל מהקו הקשוח של גולדה מאיר.

ביטוי ראשון של אי נחת מקשיחות ממשלת גולדה. "מכתב השמיניסטים". מעריב, 28.4.1970

    בסוף 1971 העביר מרקוזה מסר חד וברור, של מי שהתבונן מהצד במציאות המזרח תיכונית.

    עכשיו הביטו בידיעה השניה, משמאל. עוד ביטוי של יוהרה ישראלית. האם שכח אלון שכשנתיים קודם לכן, הסתבך באופן מביך באמירת רהב אחרת? אז בינואר 1970 הכריז מעל דוכן הכנסת כי "מטוסי חיל האוויר של האויב לא יזכו לחצות את קו הרקיע שלנו ולאיים בפצצותיהם על ריכוזי אוכלוסין".

    לא חלפו אלא ימים ספורים, ובום על-קולי העיר את תושבי חיפה משנת הצהריים שלהם, סמוך לארבע אחרי הצהריים. היה זה מטוס "מיג 21" רוסי, שחדר לקו הרקיע הישראלי, והצליח לשוב בשלום לבסיסו.

     הבום הרעיד לא רק את השמשות בחיפה, אלא גם את יוקרת חיל האוויר הישראלי ומערכות ההגנה האווירית. ישראל הגיבה, כבר באותו ערב, בסדרת בומים על קוליים של מטוסי חיל האוויר מעל דמשק, חומס, חאלב, חאמה ולטקיה.

     אלון, כמו עמיתיו לממשלה, היה עדיין מסוחרר מהניצחון ב-1967. כולם בצמרת היו באותה תחושה: הערבים לא יעזו לתקוף, ואם ישתטו לעשות זאת צפויה המלחמה להיראות כמו היום השביעי של מלחמת ששת הימים. עוד זבנג וגמרנו.

       הדברים של מרקוזה ואלון נאמרו בדצמבר 1971.

       השעון כבר תקתק לקראת אוקטובר 1973.

הערות שוליים להיסטוריה

footnotes to history * הבלוג של רפי מן

אופ-אד מאחורי הדברים ומה שבינהם

תקשורת, עיתונאות, בטחון, צבא, היסטוריה, מודיעין, פוליטיקה ומה שבינהם

historian51's Blog

A great WordPress.com site

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון אגודת הסופרים - גנזים. כל הזכויות שמורות ליוצרים

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.