הנשים העצובות של דרך יפו תל-אביב

מבט נוגה אל רחוב מוזנח. דרך יפו תל אביב, פברואר 2015

דרך אילת, שנקראה לפנים דרך יפו תל-אביב, היתה פעם אחד ממרכזי העסקים החשובים של העיר העברית הראשונה. בימים שהצפון היה אזור חולי, מרוחק, והעיר כולה התנהלה במה שמכונה היום דרום תל אביב, נפתחו כאן חנויות ועסקים מכל הסוגים. זה היה, בין היתר, גם רחוב המסגר של אז, ומי שביקש ב-1934 לרכוש "קריזלר" נוצצת, היישר מאמריקה, יכול היה למצוא אותה כאן, בסוכנות של ישראל גורביץ ויצחק צ'פליק.

"יום שישי הגדול": התקוות והחרדות של ה' באייר תש"ח

גולדה מאירסון (לימים מאיר) היתה זהירה בה' באייר תש"ח, מיד אחרי טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. "נחכה ונראה. יהיו צרות", אמרה גולדה לכתב "הארץ" שפנה אל בכירי החותמים מיד לאחר הטקס וביקש לשמוע על תחושותיהם ברגעים הראשונים של המדינה העברית העצמאית. "יהיה צורך לעמול הרבה במדינת ישראל".

הטקס רק תם, וכבר היו רבים מהמשתתפים טרודים באתגרים שיבואו. אהרן ציזלינג אמר לכתב "הארץ": "נעסוק במעשים. רק לעבוד, לעבוד". ומרדכי בנטוב סיכם: "הדבר תלוי במה שאנו נעשה".

אופטימי וחגיגי יותר היה פרץ ברנשטיין, שסיפר לכתב כי הוא חש "הרגשה טובה מאין כמוה. עד היום לא הרגשתי כך". וראש הממשלה דוד בן-גוריון דבק ברוח ההכרזה שאותה קרא דקות אחדות קודם לכן: "קמה מדינת ישראל. תמה גלות ישראל".

אמנות רחוב או סתם ונדליזם?

הקולונל מארצות הברית שנהרג במלחמת השחרור. על קיר סמוך למושבה האמריקאית בדרום תל-אביב, גבול יפו

הנוסע בנתיבי איילון בתל-אביב נחשף באחרונה יותר ויותר לכתובות גרפיטי מכוערות,  המכסות  את הקירות שלצידי הדרך.  בעיקר כתובות, רובן בלתי מפוענחות בעליל,  בעיצובים גרפיים מסולסלים ואחרים, המאפיינים את הז'אנר. קשקושי קירות כאלה כבר היו לפני עשורים רבים נפוצים סמוך לכבישים למסילות רכבת בערים גדולות בעולם. מעין מחאה אורבנית, הקוראת תגר על הסדר והנקיון של האליטות השולטות. בניו יורק מנהלות הרשויות כבר שנים מאבק נגד כתובות גרפיטי על רכבות תחתיות ומבנים הסמוכים לתחנות רכבת. 

בנתיבי איילון מנסות הרשויות למחוק חלק מן הכתובות, כדי להעניק לנתיב התחבורה מראה מהוגן. בהצלחה חלקית בלבד.  חבל, אגב, שאותו מאמץ לא מופנה גם להסרת שלטי הפרסום הענקיים ששבו לקשט את הנתיבים. גם הם מיותרים באותה מידה.

אבל יש אזור אחד שבו העירייה נוהגת בסובלנות רבה כלפי ציירי/מקשקשי הקירות. אזור דרום העיר, בעיקר סביב שכונת פלורנטין. ברחובות ובמרחבים תעשייתים ישנים, שעוד מעט יהרסו ויהפכו לבנייני מגורים יקרים. עד שיושלם שם תהליך הג'נטריפיקציה – חדירת בני שכבות מבוססות הדוחקים את בני המעמד הנמוך ומשנים את פני השכונה – מניחים לאמני הקירות להשתעשע, ליצר החתרני להשתחרר עם הרבה צבע ויצירתיות.

חכמי אתונה בשכונת שפירא

השבוע, בגלל עניין כלשהו במבני התעשייה האפורים שלאורך שדרות הר ציון בדרום תל-אביב, נקלעתי לשכונת שפירא. זו השכונה שתחומה בין השדרות הללו לדרך קיבוץ גלויות והתחנה המרכזית החדשה.

מתי שומעים על שכונת שפירא? רק בשעות קשות. בשנה שעברה הזכירו אותה לפעמים בתקשורת.  בעיקר בהקשר לעימותים בין תושבים ותיקים למהגרי עבודה שהתמקמו שם, כמו בשכונות הדרומיות האחרות של תל-אביב.