הספרות והחיים (3) מזימות אפלות חותכות אלכסונים

 בעולם העיתונות (או שמא בביצת התקשורת) התחוללה השבוע סערה נוכח החלטתם של עורכי "ישראל היום" למחוק את שמותיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ מנוסח מכתבו של משה סילמן, שהצית עצמו בהפגנה במוצאי שבת, 14 ביולי, בתל-אביב.

במכתב, שחילק סילמן דקות לפני שהעלה עצמו באש ברחוב קפלן, כתב כי הוא מאשים את מדינת ישראל וגם את "ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות". האשמה, על פי סילמן, היא בשל "ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירי ולעובדי המדינה".

ב"ישראל היום" רצו לחסוך מהקוראים, ובוודאי גם מראש הממשלה ובני ביתו, את הביטוי "ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות". אבל הודות לתגובות של גולשים ב"פייסבוק" לא נעלם הצעד המוזר הזה מעיני ציבור. הפרסום המצונזר נהפך בתוך שעות אחדות לצינזור מפורסם, שלווה בביקורת ו/או בגיחוך על החינמון שהוקם על ידי איל ההון שלדון אדלסון כדי לסייע לבנימין נתניהו.

"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" – נוסח מעודכן

מי אמר ומתי "הבטחתי – אבל לא הבטחתי לקיים"?
השאלה הזו צצה ועולה אחת לכמה חודשים. מסתבר שהיא מעניינת לא מעט אנשים. מאז פורסמה רשומה זו כאן לראשונה,  בשנת 2012 , כמעט בכל יום יש מספר אנשים המגיעים לבלוג זה בעקבות שאלה הנוגעת לביטוי זה. 

מקובל לייחס את האמירה הזו ללוי אשכול. לפעמים לפנחס ספיר, או לשמחה ארליך. כולם שרי אוצר לשעבר. כנראה שהאמירה הזו מתאימה למי שמחזיק בתפקיד הזה. מצד אחד הוא פוליטיקאי שחייב להבטיח. מצד שני, עליו לשמור על האוצר.

ציטוט מקורי, ישיר, שיעיד מתי נאמרו הדברים – טרם נמצא. אבל הנה כמה מקורות המייחסים את האמירה לאשכול.