מונטריאול: אמנות רחוב והיסטוריה יהודית

ציורי הקירות בחוצות הערים היו כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני ברחבי העולם, מניו-יורק דרך ברלין וברצלונה ועד תל-אביב. כבר עסקנו כאן פעם בשאלה אם מדובר בוונדליזם לאורך נתיבי תחבורה ובשכונות מוזנחות או באמנות. בעשורים האחרונות גוברת ההכרה שאכן לפחות חלק מציורי הקירות ראויים להיחשב כאמנות. ואם כך, בהחלט יש מקום לתצוגות מאורגנות, בדמות תערוכות באוויר הפתוח, במקום שבו נמצאות היצירות.

רוח מקסיקאית. קיר מצויר בלב מונטריאול. צילומי המוראלים: רפי מן

להכנות לאירוע כזה נקלענו ממש במקרה בשיטוט ברחובות מונטריאול בקנדה לפני שבועות אחדים. מה שנגלה לפתע לעינינו לא היו מריחות גרפיטי גסות, אלא ציורי קירות של ממש, מוראלים (Murals). שלא כמו במסורת האמנותית העתיקה שבה מוראלים עיטרו בדרך כלל קירות פנימיים בכנסיות ובארמונות, כאן מדובר על ציורים בחלל פתוח, על בניינים בליבה של העיר. אחרי שראינו עוד ועוד ציורי קיר מרהיבים התברר כי הגענו לעיר ימים ספורים לפני פתיחת פסטיבל המוראלים, המתקיים זו השנה השלישית בשדרת סנט לורן בעיר הגדולה בחבל קוויבק.

טקסט, גרפיקה וגאוגרפיה: על שלטים ודובים

וקודם כל – הדובים. 

אינך יכול לטייל ביערות הגשם הערפיליים הנושקים לאוקיאנוס השקט באי ונקובר, וכמובן גם לא בהרי הרוקיס הקנדיים, מבלי לקרוא על דובים, לחשוב על דובים, לשמוע על דובים.

היסטוריה מצויירת בחוצות העיירה

מסע גרפי אל העבר. קולאז' של מבנים ואירועים מן ההיסטוריה של העיירה ברחוב הראשי החוצה את היישוב

 מה עושים תושבי עיירה קטנה בקנדה, כמה אלפים בודדים בלבד, כאשר מקורות הפרנסה של היישוב הולכים ומדלדלים? אפשר להתחיל ארוז ולחפש פרנסה במקום אחר, אבל בשמאנוס (Chemainus) ישוב קטן בין ההרים לים, בחופו המזרחי של האי ונקובר, במדינת בריטיש קולומביה, בחרו לחפש כיוון חדש. חיפשו ומצאו: הם החליטו להעניק לעיר נופך יחודי, שיאפשר לה למשוך אורחים, ולהנות מן הזרם הבלתי פוסק של  תיירים המגיעים לאי השוכן על שפת האוקיאנוס השקט.