העיתונאי המצרי שאיכזב את מארחיו

מעריב, 21.5.56

באפריל 1956, בעיצומם של ימים מתוחים במזרח התיכון. נחת בנמל התעופה לוד אורח יוצא דופן:  העיתונאי המצרי איברהים עיזאת, כתב השבועון "רוז אל יוסוף". ביקורו בארץ התבשל שבועות אחדים קודם לכן ביוזמת כתב ה"ניו יורק טיימס" בלונדון, שהמליץ לדיפלומט הישראלי גרשון אבנר להעניק לעיזאת אשרת כניסה לישראל. אבנר העביר את ההמלצה ארצה, ובצמרת הממשלה הוחלט להיענות להצעה, והתיר את הגעתו של העיתונאי ממדינת האויב.

עם נחיתתו זכה האורח לטיפול אח"מים. מחדרו במלון "דן" בתל-אביב יצא מדי יום, מלווה בנהג ובשומר ראש, לפגישות עם אישים בכירים בהם שר החוץ משה שרת, גולדה מאיר ורב אלוף במילואים יגאל ידין. את השבת עשה אצל  ראש עיריית חיפה אבא חושי. בסיורים ברחבי הארץ הוצג לכמה ממרואייניו כעיתונאי הברזילאי ג'ורג' איברהים חביב, אבל האישים הבכירים עמם נפגש ידעו היטב כי בן שיחם בא מקהיר, הבירה שממנה ניהל באותן שנים הנשיא גמאל עבדול נאצר מאבק אלים נגד ישראל.

"העיניים והאוזניים של צה"ל": הר הצופים

בראשית אוגוסט 1967, חודשיים לאחר תום מלחמת ששת הימים, יצאו ממחנה שנלר ברחוב מלכי ישראל בירושלים שני משוריינים, אוטובוסים וכלי רכב נוספים. השיירה עשתה את דרכה אל מעבר מנדלבאום, חצתה את שכונת שייח' גראח במזרח העיר – ומשם עלתה להר הצופים. באחד האולמות של האוניברסיטה העברית, שהמולת סטודנטים וקולות המרצים לא נשמעו בו במשך שני עשורים, נערך טקס. נשיא האוניברסיטה העברית אליהו אילת ומנכ"ל "הדסה" הפרופ' קלמן מן הודו לקצינים ולחיילים על ששמרו על המקום במשך 19 שנים, שבהם היה הר הצופים מובלעת מנותקת מישראל. במיוחד הופנו התודות לסגן אלוף מנחם שרפמן, "מלך ההר", מפקדו האחרון של הכוח המיוחד שהחזיק בהר.

האווירה היתה חגיגית: זה היה אחד  מאותם טקסים שביטאו את האופוריה שאחזה במדינת ישראל בתום מלחמת ששת הימים. השיבה להר הצופים היתה אחד מסמלי הניצחון, בבחינת תיקון של עיוות שהתחולל ב-1948, כאשר האוניברסיטה העברית ובית החולים "הדסה" שהוקמו על הר הצופים נותקו מהעיר העברית. אבל דבריו בטקס של מפקד חטיבה 16, חטיבת מחוז ירושלים, אלוף משנה אליעזר אמיתי, חשפו ממד נוסף באשר להר הצופים ולחשיבות השליטה בו מאז תש"ח. "מעולם לא ראינו בהר הצופים רק מקום שיש לשמור עליו. הוא היה העיניים והאוזניים של צה"ל", אמר אל"מ אמיתי, והוסיף שגם במלחמת ששת הימים היה ההר בסיס לפעולות במזרח ירושלים.

תיעוד (חלקי) מהנעשה בהר הצופים. דבר, נובמבר 1954

מה באמת חושבים החיילים: בין 1973 ל-2012

לקראת יום הכיפורים פורסמה במוסף הארץ כתבה מרתקת פרי עטו של שי חזקני, שבה הובאו ציטוטים רבים ממכתבי חיילים במהלך המלחמה ב-1973 ומיד אחריה. הכתבה חשפה את הלכי הרוח של חיילים בסדיר ומילואים.

המכתבים נחשפו משום שהם נשמרו ביחידה הצנזורה לדואר חיילים (צד"ח), שתפקידה היה לקרוא ולבדוק שאין החיילים חושפים מידע סודי . על סמך ממצאי צד"כ שוגרו לגורמים שונים במערכת הביטחון דו"חות על הלכי הרוח בקרב חיילים.

מה יכול היה הציבור לדעת אז, ב-1973, דרך אמצעי התקשורת על עמדות החיילים?

אוקטובר 1973: הסיפור שמאחורי הידיעה שנפסלה

לפני שנתיים, ערב יום השנה ה-38 למלחמת יום הכיפורים, פרסמתי כאן את הנוסח המקורי של הידיעה שהעביר בבוקר 5 באוקטובר למערכת מעריב הכתב הצבאי יעקב ארז, ואת סימני עפרונו של הצנזור. אותו עיפרון שמנע מהציבור לקבל מושג על מה שכבר נראה היטב מן הצד הישראלי של תעלת סואץ.

על מה שהתחולל מאחורי הקלעים ב-1973 כתב ארז כמעט שני עשורים אחר כך, בראשית שנות ה-90. הדברים נכללו במאמר שנכלל בחוברת "מאת כתבנו הצבאי" שהוציא תא הכתבים הצבאיים באגודת העיתונאים בסיוע ההוצאה לאור של משרד הביטחון  (עורכת: טלי זלינגר). 

ארז סיפר כי בסוף ספטמבר, כעשרה ימים לפני פרוץ המלחמה, קיבל ידיעות ראשונות על כך שמשהו בלתי שגרתי מתרחש מעבר לגבול. "באתי אז לרמת הגולן, לברך את אחי בשנה טובה", כתב לימים ארז. אחיו, עודד ארז ז"ל, היה מפקד גדוד השיריון 53 בחטיבה 188 ("ברק"). במלחמה שפרצה כמה ימים אחר כך נפצע עודד קשה. הוא החלים, חזר לשירות, ובינואר 1976 נהרג בתרגיל שיריון בסיני, כאשר טנק פגע בג'יפ שבו היה.

אוקטובר 73: לציבור אסור לדעת

ב-5 באוקטובר 1973, בשעת בוקר מוקדמת, העביר יעקב ארז, אז סופרו הצבאי של "מעריב", ידיעה למערכת על המתיחות לאורך תעלת סואץ, ועל מה שהתרחש בצידה המצרי של התעלה: תגבור כוחות, הכנת משטחי צליחה, הגעת ציוד רב ועוד. את המידע קיבל ממקורותיו בצה"ל, שראו והבינו שמשהו מתחולל בצידה השני של התעלה.

העורכים בדסק החדשות ב"מעריב", כמקובל וכנדרש, העבירו את הידיעה לצנזורה הצבאית.

הידיעה חזרה מן הצנזורה (תצלום המסמך המקורי בהמשך) עם פסילות רבות. הצנזור מחק כל פרט מידע שהיה בידיעה, למרות שמדובר היה בדברים שניצפו מהצד הישראלי, מהמעוזים בגדה המזרחית של תעלת סואץ. מה נותר? טענה שצה"ל עוקב בערנות אחר הנעשה, וכי "ננקטו כל הצעדים כדי למנוע מן המצרים אפשרות של הפתעה". השיירים האלה הופיעו בעיתון ערב יום הכיפורים. והשאר היסטוריה, כמאמר המליצה. היסטוריה טראגית, שפצעיה טרם הגלידו עד היום.