ארכיון

Archive for the ‘עיתונות ישראלית’ Category

הפתעת יום כיפור 1957: "הירח המלאכותי" הראשון

30 בספטמבר 2017 כתיבת תגובה

"שמענו את החדשה במוצאי יום הכיפורים. הקריינית הפסיקה לרגע את דבריה ונתנה את רשות הדיבור לירח, וזה מסר לנו ד"ש מהסטרטוספרה. סגרנו את המקלט שהמשיך לספר חדשות אחרות, יצאנו אל ליל הירח 'הישן' ושוטטנו ברחובות. לבדנו… אנחנו הולכים ומשננים לנו את התאריך הנ"ל באמרנו: באותו יום בוצעה התגרות שאין דומה לה ב…אלוהים".

כך פתח באוקטובר 1957 חיים גורי (בשם העט "חגי") את מדורו "מה אומרים?" בעיתון "למרחב" בתארו את האירוע ההיסטורי שהתרחש ביום הכיפורים תשי"ח, 5 באוקטובר 1957 – הצלחתה של ברית המועצות לשגר לחלל את הלוויין הראשון, ספוטניק 1. הידיעה על השיגור – שבוצע ב-4 באוקטובר אך נחשף לעולם למחרת – הסעירה את העולם כולו, אך בישראל היה לה ממד דרמטי נוסף: היא שודרה במוצאי יום כיפור, לאחר יממה של דממה תקשורתית מוחלטת, בהעדר עיתונים או שידורים ב"קול ישראל". לצד הידיעה זכו המאזינים גם לשמוע מעט מן הצפצופים שנקלטו בתחנת האזנה בארץ היישר מן החלל.

להמשך קריאה…

מודעות פרסומת

בין גיוס לצה"ל לנסיעה לאומן: סיור פשקווילים

16 בספטמבר 2017 כתיבת תגובה

בניגוד לצפוי, על הקירות במעוזים החרדיים במאה שערים ובגאולה בירושלים לא ניתן היה למצוא ביום חמישי האחרון (14.9.17)  התייחסות פשקווילית להחלטת בג"ץ לבטל את חוק הגיוס. פסיקת השופטים, שהסעירה את המערכת הפוליטית ואת התקשורת, לא זכתה לפי שעה לביטוי בכרזות הגעוואלד הזועקות בשחור לבן מעל קירות האבן הירושלמית. אולי משום שהחוגים הקיצוניים בחברה החרדית, יצרני הפשקווילים העיקריים, מוטרדים דיים מן החוק הקודם, ובכלל מלכתחילה אין להם (כמו לאנשי מפלגות הימין) לא אמון בבית המשפט העליון וגם לא ציפיות להכרעה ברוח תורת ישראל על פי פרשנותה המחמירה.

ועדיין, סוגיית הגיוס הכפוי לצה"ל מהדהדת מן הקירות, כחלק מהשגרה במרחב זה. כאן, דרך קבע, מעדכנים את הציבור במספר העצורים בבתי הכלא הצבאיים בעוון השתמטות מהתייצבות בלשכות הגיוס, על פי החוק שנפסל על ידי שופטי בג"ץ. כך נראית הרשימה המעודכנת לשבוע החולף:
להמשך קריאה…

מלחמת קוריאה: פניצילין ומיץ תפוזים מישראל

5 באוגוסט 2017 תגובה אחת

סיוע ישראלי לדרום קוריאה. מעריב, אוקטובר 1950

המתיחות הגוברת בחודשים האחרונים בחצי האי הקוריאני זוכה לסיקור מוגבל למדי בתקשורת בישראל. לפי שעה מדובר בעיקר בניסויי טילים ובצחצוח חרבות מילולי אי-שם במזרח הרחוק. אבל הצירוף בין אחד המשטרים הדכאניים האפלים ביותר בעולם, מנהיג קוריאני מוזר וכנראה חסר מעצורים, נשק גרעיני וטילים ארוכי טווח, טומן בחובו סכנה לעולם כולו. לתמהיל הנפיץ הזה חייבים לצרף גם את אישיותו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, איש עם פתיל קצר וניסיון אפסי בניהול משברים בינלאומיים.

היו שנים שבהן העימות בקוריאה דווח בכותרות הראשיות של ישראל במשך שבועות וחודשים, ועורר ויכוחים פוליטיים סוערים ודיונים ציבוריים מתמשכים. זה היה באמצע המאה ה-20: אז, ביוני 1950, פלשו כוחות קוריאה הצפונית הקומוניסטית לקוריאה הדרומית הפרו-מערבית. ארצות הברית, בחסות האו"ם, יצאה למתקפת נגד, כדי להגן על הדרום ולעצור את ההתפשטות הקומוניסטית.

מה שהחל בעימות אלים בין שני חלקיה של קוריאה, שהופרדו בתום מלחמת העולם השנייה, הידרדר למערכה רחבת ממדים בין ארצות-הברית לסין. בייג'ין הטילה למערכה באוקטובר 1950 כוחות צבא שכונו "צבא המתנדבים של העם הסיני".  המלחמה, שבה נהרגו על פי הערכות שונות יותר משני מיליון בני אדם, בעיקר אזרחים קוראנים, הסתיימה רק ביולי 1953, בהסכם שביתת הנשק בין שני הצדדים. להמשך קריאה…

קרב ההנצחה הראשון של לוחמי הראל

17 באפריל 2017 2 תגובות

בול אנדרטת כביש הגבורה

כבר היו דברים מעולם: המאבק הנוכחי על אתר ההנצחה בשער הגיא איננו הראשון שמנהלים לוחמי חטיבת הפלמ"ח הראל על הנצחת לחימתם במלחמת השחרור בדרך לירושלים. בשנים האחרונות מתמקד המאבק במאמץ להבטיח כי החאן בשער הגיא יהיה למרכז מורשת מלווי השיירות בתש"ח (לוחמי הראל ויחידות אחרות שלחמו אז) ולא יוקדש להנצחת זכרו של רחבעם זאבי ז"ל. אבל עוד לפני 68 שנה הם יצאו למערכה הראשונה בקרב על ההנצחה.

מאבק זה התנהל בדצמבר 1948, עוד בעיצומה של מלחמת העצמאות, חודשים אחדים לפני שנחתם – באפריל 1949 – הסכם שביתת הנשק עם ירדן, ובשעה שבחזית הדרום התנהלו קרבות עזים.  במוקד המחלוקת עמד שמו של הכביש החדש שנסלל מהשפלה לירושלים, לאחר חודשים שבהם התנהלה התנועה בעיקר ב"דרך בורמה" המאולתרת (ראו מאמרו של יהודה זיו "דרך בורמה"). דרך החתחתים, שאותרה במהלך הקרבות, אפשרה  העברת תחמושת, מזון וחיילים, תחילה בג'יפים ואחר כך במשאיות, אך לא התאימה לנסיעה בכלי רכב רגילים. הירדנים שלטו על הדרך הישנה לירושלים באזור לטרון, והיה צורך בתוואי עוקף. הכביש החדש נסלל במהירות: העבודות עליו החלו בספטמבר 1948 וכבר בראשית דצמבר הוא נחנך בטקס חגיגי.

בצד ההתלהבות מחנוכת הדרך החדשה לירושלים פרצה גם מחלוקת עזה לגבי שמו של הכביש. בחלק מן הפרסומים המוקדמים לקראת חנוכת הכביש צוין כי הדרך החדשה תקרא "כביש הראל", על שמה של חטיבת הפלמ"ח שמילאה תפקיד מרכזי בקרבות על הדרך לירושלים. אלא שבסופו של דבר נקראה הדרך "כביש הגבורה". להמשך קריאה…

האופרה: אין כניסה למבקר

14 בינואר 2017 2 תגובות
אדית דה פיליפ, 1945

אדית דה פיליפ, 1945

בקיץ 1950 יצאה קבוצת עיתונאים ישראלים לביקור באיטליה. לאחר סיור ב"תיאטרו דל אופרה" ברומא, התמוגג ב"דבר" צבי רותם: "אכן, קנאתי בבניין, בבמה, באופרה, ומעל הכול – ביחסו של מנהל האופרה כלפי העיתונאים!". בעולם העיתונות הישראלי בכלל, וב"דבר" בפרט, היו היחסים עם האופרה עניין רגיש: "האופרה הישראלית" של אז עמדה במוקד העימות הראשון, הממושך והחריף ביותר בישראל בין המבקרים לבין מוסד אמנותי.

"מלחמת האופרה", שנמשכה כשש שנים, פרצה בערב חורפי בדצמבר 1949: סדרני האופרה, שהופיעה אז בבניין "הבימה", מנעו ממבקר המוסיקה של "דבר" להיכנס לצפות ב"טוסקה" של פוצ'יני. המבקר, מנשה רבינא, התעקש להיכנס לאולם. היה בידיו כרטיס כניסה רגיל, שנרכש בכסף, לא הזמנת חינם למבקרים, כפי שמקובל בדרך כלל באירועים מסוג זה. רבינא, ועמו מבקרים נוספים שקנו גם הם כרטיסים, עשו זאת לאחר שבאופן חריג לא קיבלו הזמנות לבכורה של האופרה, שנערכה ימים אחדים קודם לכן. זו היתה דרכם של ראשי האופרה אדיס דה-פיליפ ובן זוגה, לימים בעלה, שמחה אבן זהר, להיאבק בביקורות נוקבות מדי שפרסמו רבינא ואחרים על יצירות קודמות שהועלו באופרה.

להמשך קריאה…

ברווזי המים של 1 באפריל

1 באפריל 2016 כתיבת תגובה

שני הקצינים"בערב התפוצצה פצצה", כתב ביומנו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון ב-1 באפריל 1959, לאחר ששמע בביתו, יחד עם אזרחי ישראל, הודעה דרמטית בקול ישראל.
"הזמנה אווילית בתשע שפות כהקדמה לשידור קצר על התייצבות שלוש יחידות קטנות. נדהמתי ולא ידעתי נפשי. ניסיתי להתקשר עם חיים [לסקוב, הרמטכ"ל] שידעתיו נמצא בהיכל התרבות, אך לא יכולתי לקבל אותו. בא חבד [אלוף משנה חיים בן-דוד, המזכיר הצבאי] והסביר שנפלה איזו טעות. אחר כך בא גם חיים – אבל היה נבוך. כנראה לא ידע אף הוא על השידור הזה".

אכן היתה זו פצצה: אירוע שחולל באותם ימים סערה בציבור, בצבא ובפוליטיקה. ועדת החקירה שהוקמה למחרת השידור כתבה בלשון זהירה ומאופקת  כי לאחר שידור ההודעה ברדיו "נשתררה ציפיה מתוחה בקרב קהל המאזינים, ולאחר שידור הקריאה, שנתארך לרגל תרגומיו המרובים עד כדי שמונה דקות, היה הקהל במבוכה ונתעוררו פירושים מטעים בחוץ לארץ".

להמשך קריאה…

הקרב על המזנון: שביתת הכתבים הפרלמנטריים

10 בפברואר 2016 כתיבת תגובה

שביתה. דבר. 23.12.58השביתה שפרצה בתוככי בניין הכנסת בדצמבר 1958 היתה יוצאת דופן: הכתבים הפרלמנטריים, המסקרים בקביעות את דיוני הכנסת, הכריזו על הפסקת הכיסוי של ישיבות המליאה בחלק משעות הדיונים. על אירועים אחרים בכנסת העבירו רק דיווחים קצרצרים.

העילה לכך היתה החלטת נשיאות הכנסת (היושב ראש וסגניו) לאסור על הכתבים להיכנס למזנון חברי הכנסת בין אחת לשתיים בצהריים ובין שבע לשמונה בערב, כדי לאפשר לנבחרי האומה לסעוד את ליבם ללא הפרעה.

להמשך קריאה…

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.