אוקטובר 1973: העורף מודאג ומתגייס

הסיגריה – פריט חיוני לחייל. מעריב, 26.10.1973

47 שנים חלפו ממלחמת יום הכיפורים, המלחמה אותה הגדיר משה דיין "כבדת ימים, כבדת דמים".
על המדפים מונחים כבר מאות ספרים אודות המלחמה הזו, בהם יומנים אישיים של מפקדים ולוחמים, זכרונות ומחקרים. וגם מחלוקות חריפות על נסיבות פריצתה ועל דרכי ניהול המערכה.
אך מי שמבקש לחוש ולהבין את הדרך שבה חוותה אומה שלמה מלחמת פתע בשתי חזיתות, אינו חייב לרוץ לספריה. גם לא להמתין למסמכים חסויים ולתחקירים חדשים. אפשר לעשות זאת בכל שעה באמצעות עלעול בעיתוני התקופה.

את המבט על המציאות כפי שהשתקפה אז בעיני הציבור בחרנו הפעם למקד במודעות שהתפרסמו באוקטובר 1973 בשניים מן החשובים בעיתוני ישראל באותה עת – "מעריב" ו"דבר". עשינו זאת באמצעות אתר "עיתונות יהודית היסטורית" שכתובתו https://web.nli.org.il/sites/jpress/hebrew/pages/default.aspx .

היו אלה ימים של הפתעה וחוסר ודאות, דאגה וחרדה. צה"ל נמנע מלפרסם את מספרי החללים במלחמה במהלך השבוע הראשון של הלחימה. רק ביום ראשון, 14 באוקטובר, נמסרה הודעה רשמית כי 656 חיילי צה"ל נהרגו מאז 6 באוקטובר, ועוד 50 הוכרזו כנעדרים. 2,000 חיילים נפצעו בשבוע זה. עד שהסתיימה בסוף אותו חודש גבתה המלחמה את חייהם של 2,693 קצינים וחיילים (על פי נתוני לקסיקון מלחמת יום הכיפורים מאת איתן הבר וזאב שיף – 2003). מודעות אבל לנופלים לא פורסמו בימי המלחמה. החללים נטמנו בבתי עלמין ארעיים, ורק מאוחר הועברו לבתי העלמין הצבאיים ולחלקות הצבאיות בבתי קברות ברחבי הארץ.

במה עסקו המודעות, ומה ניתן ללמוד מהן על המציאות הקשה באוקטובר 1973?

"בן גוריון נגד עבדול נאצר" – בטלוויזיה ובבתי הקולנוע

בראשית שנת 1956 נחתה בישראל אישיות אמריקאית בכירה, שנוכחותה בארץ עוררה עניין רב וזכתה לסיקור במרבית העיתונים. לא היה זה שליח מדיני בכיר אלא שדר הטלוויזיה אד מורו, איש רשת השידור CBS, שהתפרסם בזכות שידוריו במלחמת העולם השניה ואחר כך במאבקו על המרקע נגד "צייד הקומוניסטים" הסנטור ג'ו מקארתי. מורו הגיע ארצה עם צוות הפקה גדול כדי להכין פרק בתוכניתו היוקרתית See It Now על ישראל ובעיקר על רוחות המלחמה שהחלו מנשבות באותה עת בינה לבין מצרים. הוא סייר בין היתר לאורך קו הגבול שחצה את ירושלים, בנחל עוז ובעין גב, תיעד את הגעתם של עולים מצפון אפריקה, וראיין אישים רבים. הבולט שבהם היה ראש הממשלה דוד בן-גוריון, עימו ישב לראיון ממושך בשדה בוקר.

דו קרב על המרקע: ידיעה במעריב לאחר שידור תוכניתו של מורו במרץ 1956.

העיתונאי המצרי שאיכזב את מארחיו

מעריב, 21.5.56

באפריל 1956, בעיצומם של ימים מתוחים במזרח התיכון. נחת בנמל התעופה לוד אורח יוצא דופן:  העיתונאי המצרי איברהים עיזאת, כתב השבועון "רוז אל יוסוף". ביקורו בארץ התבשל שבועות אחדים קודם לכן ביוזמת כתב ה"ניו יורק טיימס" בלונדון, שהמליץ לדיפלומט הישראלי גרשון אבנר להעניק לעיזאת אשרת כניסה לישראל. אבנר העביר את ההמלצה ארצה, ובצמרת הממשלה הוחלט להיענות להצעה, והתיר את הגעתו של העיתונאי ממדינת האויב.

עם נחיתתו זכה האורח לטיפול אח"מים. מחדרו במלון "דן" בתל-אביב יצא מדי יום, מלווה בנהג ובשומר ראש, לפגישות עם אישים בכירים בהם שר החוץ משה שרת, גולדה מאיר ורב אלוף במילואים יגאל ידין. את השבת עשה אצל  ראש עיריית חיפה אבא חושי. בסיורים ברחבי הארץ הוצג לכמה ממרואייניו כעיתונאי הברזילאי ג'ורג' איברהים חביב, אבל האישים הבכירים עמם נפגש ידעו היטב כי בן שיחם בא מקהיר, הבירה שממנה ניהל באותן שנים הנשיא גמאל עבדול נאצר מאבק אלים נגד ישראל.