ארכיון

Archive for the ‘מעריב’ Category

ידיעות אחרונות בן 75: החגיגה והקרדיטים

11 בדצמבר 2014 תגובה אחת

"ידיעות אחרונות" חוגג היום, 11 בדצמבר 2014, מלאות 75 שנים לקיומו. לרגל החג הציג העיתון בעמודו האחרון את הגיליון הראשון, שראה אור ב-11 בדצמבר 1939. וגם הקדיש ליום הולדת את כפולת האמצע שלו.
זו בהחלט סיבה למסיבה: מעטים העיתונים שהצליחו לשרוד פרק זמן ארוך כל כך. אפילו יומון ההסתדרות "דבר", שנוסד ב-1925, גווע בשלהי המאה הקודמת ולא זכה לחגוג 75.

להמשך קריאה…

אוקטובר 1973: הסיפור שמאחורי הידיעה שנפסלה

13 בספטמבר 2013 3 תגובות

צהל עוקב בעירונות

לפני שנתיים, ערב יום השנה ה-38 למלחמת יום הכיפורים, פרסמתי כאן את הנוסח המקורי של הידיעה שהעביר בבוקר 5 באוקטובר למערכת מעריב הכתב הצבאי יעקב ארז, ואת סימני עפרונו של הצנזור. אותו עיפרון שמנע מהציבור לקבל מושג על מה שכבר נראה היטב מן הצד הישראלי של תעלת סואץ.

על מה שהתחולל מאחורי הקלעים ב-1973 כתב ארז כמעט שני עשורים אחר כך, בראשית שנות ה-90. הדברים נכללו במאמר שנכלל בחוברת "מאת כתבנו הצבאי" שהוציא תא הכתבים הצבאיים באגודת העיתונאים בסיוע ההוצאה לאור של משרד הביטחון  (עורכת: טלי זלינגר). 

ארז סיפר כי בסוף ספטמבר, כעשרה ימים לפני פרוץ המלחמה, קיבל ידיעות ראשונות על כך שמשהו בלתי שגרתי מתרחש מעבר לגבול. "באתי אז לרמת הגולן, לברך את אחי בשנה טובה", כתב לימים ארז. אחיו, עודד ארז ז"ל, היה מפקד גדוד השיריון 53 בחטיבה 188 ("ברק"). במלחמה שפרצה כמה ימים אחר כך נפצע עודד קשה. הוא החלים, חזר לשירות, ובינואר 1976 נהרג בתרגיל שיריון בסיני, כאשר טנק פגע בג'יפ שבו היה.

להמשך קריאה…

שלום רוזנפלד – עיתונאי מדור אחר

2 בפברואר 2013 5 תגובות
ההזמנה לאירוע לרגל הפקדת הארכיון בספריה הלאומית

ההזמנה לאירוע לרגל הפקדת הארכיון בספריה הלאומית

שלום רוזנפלד (2008-1914):

דברים באירוע לרגל הפקדת ארכיונו

בספריה הלאומית בירושלים

בשנת 1966, כשמלאו ל"מעריב" 18 שנה, ערכה מערכת העיתון רב-שיח שעסק בין היתר ב"חיוב והשלילה בעיתוני ישראל". מסביב לשולחן הצטופפו בכירי "מעריב", שאז היה בשיא כוחו כעיתון הנפוץ ביותר במדינה. ולצדם גם גולדה מאיר, יגאל ידין, זאב שרף ושמואל תמיר.

שלום רוזנפלד דיבר באותו דיון על שני מונחים שמצא ברישומים שהותיר ד"ר עזריאל קרליבך – "המצפון הציוני" ו"המצפון העיתונאי". שלום בחר בשני "המצפונים" הללו כדי להציג את התלבטותו של העיתונאי הישראלי באותן שנים. "לעתים קרובות אנו נקלעים לקונפליקטים בין המצפון הציוני והמצפון העיתונאי", אמר. הוא הוסיף שבכל הקשור לענייני ביטחון, ברוב המקרים צריך המצפון הציוני לגבור על המצפון העיתונאי.

"הצרה היא שרוצים שנכניע את מצפוננו העיתונאי לעתים קרובות מדי", קבע רוזנפלד. "ומעל הבמה הגבוהה של אנשי השלטון נראים לעתים כל מיני ענייני כ"מכריעים" או כ"הרי גורל", ורוצים שגם אנו נהיה שותפים להרגשה זו, גם אם אנחנו חולקים עליה. במקרה כזה אני אומר: 'סטופ'. תפקידו של העיתונאי אינו כזה. יש לו זווית ראיה משלו (במקרה של שלום רוזנפלד זו היתה "זווית חדה", כשם אחד מספריו). יש גבול מסוים להכנעת המצפון העיתונאי. מעבר לגבול זה חייב העיתונאי להיכנע אך ורק למצפונו העיתונאי, כי זוהי הפונקציה המיוחדת שלו בחברה".

להמשך קריאה…

מלחמות השבת: כך קורקעו מטוסי אל על

26 במאי 2012 תגובה אחת

 אוגוסט 1982 היה חודש קשה במדינת ישראל: מלחמת לבנון הראשונה – או בשמה הרשמי "מבצע שלום הגליל" – הלכה והסתבכה. מודעות האבל בעיתונים  התרבו ככל שרשימות החללים התארכו.

הפצצות חיל האוויר על ביירות, שנועדו להגביר את הלחץ על ערפאת ואנשיו, עוררו תגובה אמריקאית נזעמת. הנשיא רונאלד רייגן התקשר לראש הממשלה מנחם בגין והביע את כעסו על תקיפות החורגות מהפרופורציה.

מבית, העמיק הקרע באשר למלחמה השנויה במחלוקת. שר הביטחון אריאל שרון ביקש לא רק להרחיק את הקטיושות מהגבול הצפוני, אלא בעיקר להשליט את הנוצרים בלבנון לאחר שיורחקו משם מחבלי אש"ף. גם שרים בממשלה זעמו על מהלכיו של שרון.

אבל באותו חודש התנהל קרב נוסף, בגזרה אחרת. זה היה פרק חשוב מערכה על דמותה של ישראל. הזירה הייתה נמל התעופה בן-גוריון. ממשלתו של מנחם בגין עמדה בתוקף על כוונתה להיענות לדרישת אגודת ישראל, שעוגנה בהסכם הקואליציוני – להפסיק את טיסות חברת התעופה הלאומית "אל על" בשבתות ובחגים.

להמשך קריאה…

מדיניות מרחיקת ראות

11 באוקטובר 2011 כתיבת תגובה

מי אמר שלממשלות ישראל לא הייתה ואין מדיניות ארוכת טווח?

הנה, משה דיין, בנאום בכנסת, ינואר 1968. הבטיח – וקיים.

ואיפה אנחנו היום. מעריב, 25 בינואר 1968

:קטגוריותכללי, מעריב תגיות: ,

אוקטובר 73: לציבור אסור לדעת

8 באוקטובר 2011 7 תגובות

ב-5 באוקטובר 1973, בשעת בוקר מוקדמת, העביר יעקב ארז, אז סופרו הצבאי של "מעריב", ידיעה למערכת על המתיחות לאורך תעלת סואץ, ועל מה שהתרחש בצידה המצרי של התעלה: תגבור כוחות, הכנת משטחי צליחה, הגעת ציוד רב ועוד. את המידע קיבל ממקורותיו בצה"ל, שראו והבינו שמשהו מתחולל בצידה השני של התעלה.

העורכים בדסק החדשות ב"מעריב", כמקובל וכנדרש, העבירו את הידיעה לצנזורה הצבאית.

הידיעה חזרה מן הצנזורה (תצלום המסמך המקורי בהמשך) עם פסילות רבות. הצנזור מחק כל פרט מידע שהיה בידיעה, למרות שמדובר היה בדברים שניצפו מהצד הישראלי, מהמעוזים בגדה המזרחית של תעלת סואץ. מה נותר? טענה שצה"ל עוקב בערנות אחר הנעשה, וכי "ננקטו כל הצעדים כדי למנוע מן המצרים אפשרות של הפתעה". השיירים האלה הופיעו בעיתון ערב יום הכיפורים. והשאר היסטוריה, כמאמר המליצה. היסטוריה טראגית, שפצעיה טרם הגלידו עד היום.

להמשך קריאה…

אוטונומיה עיתונאית במרחב עסקי

3 בספטמבר 2011 כתיבת תגובה

 מאמר שהופיע בפתח גיליון חודש ספטמבר של "סטטוס", הירחון לחשיבה ניהולית ואסטרטגית.

בפברואר 1948 נולד בישראל "מעריב", יומון חדש, שמייסדיו ראו בו "עיתון של עיתונאים". העורך הראשי ד"ר עזריאל קרליבך פרש עם רבים מעמיתיו מ"ידיעות אחרונות" על רקע טענות קשות בדבר התערבותו של הבעלים יהודה מוזס בעבודת המערכת. "אנחנו חייבים דין וחשבון לציבור, ולא לאיש פרטי, יהיה אשר יהיה", הסביר קרליבך לקוראיו. "אתם לא ידעתם שכל בוקר ישב מישהו במשרד מסחרי ועבר על תוכן העיתון ונתן פקודות לדפוס… אתם לא ידעתם שמישהו מעכב כאן ביקורת מסוימת על עסקים ותקיפי קהל וכו'".

  במלים אחרות: מוזס פגע, לטענת קרליבך, בערך מקודש בארגוני תקשורת – האוטונומיה העיתונאית, המיועדת לאפשר לכתבים ולעורכים לבצע את עבודתם בלא לחץ של הבעלים, המפרסמים או כל גורם אחר. זה היה מרד העיתונאים נגד בעל ההון, נגד בחישתו בתכני העיתון. משום כך יש אירוניה רבה בכך שדווקא "מעריב" נמצא בימים אלה באחד ממוקדי הדיון על הקשר הבעייתי בין עיתון והון, וגם על המגע הבלתי נמנע עם הצלע השלישית – השלטון. "מעריב" נחלץ ממשבר קיומי חמור עם רכישתו על ידי דסק"ש שבשליטת נוחי דנקנר, תאגיד רב זרועות הפועל ברבים מענפי המשק. בעלות על עיתון מרכזי עשויה להעניק לדנקנר מנוף לקידום האינטרסים שלו במגעים עם הרגולטורים ועם חברי הכנסת, החרדים לתדמיתם ותאבים לפרסום.

  "מעריב" הוא רק משל. המשולש עיתון, הון ושלטון מעסיק כבר שנים רבות את כל מי שעוקב אחר עולם התקשורת ברחבי הגלובוס וגם בישראל. העבודה העיתונאית היא ליבתו של כל ארגון תקשורת. היא המספקת לצרכני התקשורת מידע ופרשנות, חשיפה וביקורת, שבלעדיהם אין הם יכולים לתפקד כאזרחים. אבל ארגון תקשורת הוא ייצור היברידי: חלקו עיתונאות, חלקו ביזנס. המתח בין שני המרכיבים הוא בלתי נמנע. הלחץ העסקי על המערכת החריף בעשורים האחרונים, כשארגוני תקשורת רבים בעולם נרכשו בידי חברות בורסאיות. המשקיע בתקשורת אינו שונה ממי שרכש מניות בעסקי פלדה או ספנות. אין לו עניין בתחקירים אמיצים או בסיקור יסודי של בעיות חינוך. הוא מבקש דבר אחד: תשואה נאה.

   התוצאה היא על כן לחץ גובר להגדיל הכנסות ולצמצם בהוצאות. המערכת העיתונאית נתבעת להגדלת התפוצה, הרייטינג, באמצעות פנייה למכנה המשותף הרחב ועל כן הנמוך, במעבר מסיקור ה"חשוב" ל"מעניין", מחדשות לרכילות. את ההוצאות מקטינים בדרך כלל על ידי פיטורי עיתונאים, קיצוצי שכר ואיחוד משרות. מדוע כתב לענייני בריאות אינו יכול לסקר במקביל גם תחבורה ואת אזור חדרה?

   באווירה כזו, של דלדול כוח האדם העיתונאי, עלול להימצא גם מו"ל שיצווה על המנעות מסיקור ביקורתי של גורמים עסקיים מסויימים, מחשש שאלה יחדלו משום כך לפרסם מודעות בעיתון, או יפגעו באינטרסים כלכליים אחרים שלו. ומה בדבר בעלים של אמצעי תקשורת, שבין נכסיו יש גם חברה לייצור מוצרי מזון, שיבקש מהעורכים להבטיח סיקור אוהד לשר שמשרדו אמור לקבל החלטה על חשיפת המצורים לייבוא מתחרה? או איש עסקים נדיב שמשקיע מיליונים בעיתון שהמוטו שלו "להיות הוגנים ומאוזנים" אך כל כולו פועל למען פוליטיקאי בכיר?

   בהעדר אוטונומיה עיתונאית איתנה בתוככי המרחב העסקי נוצרת עיסה דביקה של עיתון, הון ושלטון, הפוגעת בעבודת העיתונאי, מכרסמת באמון הציבור ומחבלת בדמוקרטיה.

 ב-1904 השווה איל העיתונות ג'וזף פוליצר את העיתונאי למלח הסורק במשקפתו את הים מאופק לאופק כדי להתריע על סערות מתקרבות. "אל לו לחשוב על שכרו, וגם לא על הרווחים של בעלי העיתון שבו הוא מועסק. הוא ניצב שם כדי לשמור על שלומם של האזרחים שנותנים בו את אמונם", כתב פוליצר. האם ניתן לממש אידיאל זה במאה ה-21?

ד"ר רפי מן

 

 

 

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.