ארכיון
מול החומה: על גבול מקסיקו
מסע נינוח של כחצי שעה בטרולי, הרכבת העירונית של סאן דייגו, מוביל ממרכז העיר אל הקצה הדרומי של קליפורניה. שם, ברובע סאן איסידורו, נושקת ארצות הברית לשכנתה הדרומית. התחנה האחרונה של קו הרכבת סמוכה מאוד לקו הגבול: בירידה מהקרון מקדם את פני הבאים שלט המורה על מסלול המעבר ברגל למקסיקו. חולפים על פני כמה מזנונים ומזללות, חלפני כספים וחנויות של טלפונים סלולריים, וכבר ניתן לעבור דרומה, לעיר המקסיקנית טיכואנה, למדינה המקסיקנית באחה קליפורניה ("קליפורניה התחתית").
בחודש שעבר ניצלתי שהות קצרה בסאן דייגו – עיר של בסיסי צי, חוף פסטורלי, בתי מלון, מרכז כינוסים ענק ממדים ושמש קיצית באמצע החורף – כדי לרדת אל הגבול. זה שחסימתו ב"חומה גדולה ויפה", כדי לעצור את גל המהגרים הבלתי חוקיים, הייתה הבטחת בחירות מרכזית של דונלד טראמפ. וממש השבוע, ימים ספורים לאחר שנכנס לבית הלבן, הודיע על כוונתו לפתוח מיד בפרויקט החומה.
חלון לעמק איילון
פקקי תנועה במעלה הדרך לירושלים, וגם התאורה המופלאה של שעה לפני השקיעה, מובילות לפעמים את הנוהג הביתה אל המרחבים והשדות שלצד הדרך.
התצלומים הבאים, שיובאו כמעט בלי טקסט, צולמו בעמק איילון בואכה שער הגיא. דרכי העפר מתפתלות בין כרמים למלוא רוחב העין ובשולי יערות של עצי מחט. יש גם היסטוריה: ציונים לכמה אתרים מימי מלחמת השחרור. ואפילו אנדרטה אחת לאיש של שלום. והכל בתצלומים, כמעט בלי מילים.
הנשים החדשות של הגליל
כמה פעמים חלפתם בדרך צפונה, לצימר או לכנרת, על פני חץ הדרכים בין צומת גולני לצומת עילבון המצביע על הדרך לכפר בעיינה-נוגידאת? כמו מרבית הכפרים הערביים בגליל, גם בעיינה-נוגידאת, בדרומה של בקעת בית נטופה, הוא מחוץ לתחום למרבית התיירים הישראלים-יהודים העולים צפונה. כשהמדריכים בטיולים מציגים את הנוף מפסגת אחד ההרים, הוא מזכיר את שמות הכפרים הללו. מלמעלה, מרחוק, הם נראית ככתמים בהירים וצפופים בתוככי הירוק חום של הגליל. אבל להיכנס לתוכם? עוד לפני הטראומה של אירועי אוקטובר 2000 מרביתם היו ארץ לא נודעת.
בשבת האחרונה, בזכות ידידנו אבנר, שבא מאמריקה לחגוג יום הולדת עגול וחשוב דווקא בגליל, ודווקא בסיור יוצא דופן, פנינו בפעם הראשונה אל תוך הכביש היורד לתוככי בעיינה-נוגידאת. זה היה חלק מסע מרתק למחוזות חדשים בתוככי גליל, ובעיקר פגישה עם נשים יוצאות דופן המחוללות שינוי בקהילתן.
בעיינה-נוגידאת, על כ-8,500 תושביו, הוא חיבור של שני ישובים. האחד של חקלאים, "אוכלוסיה פלאחית", כלשון אתר היישוב, ערבים ארצישראלים ותיקים, ומשנהו של בדואים שהגיעו לכאן לפני מאות שנים. עם השנים התאחדו מוניציפאלית וגם אנושית: כבר כמה דורות שיש נישואים רבים בין החקלאים לצאצאי הנוודים.