ירושלים, ערב שבועות: 13 תמונות ועוד אחת

ביקור קצר בירושלים, בערב החג, אחרי העדרות של כמה חודשי סגר, הגבלות, זום וקורונה.
13 תמונות רגע של העיר. ועוד אחת. מרוממה ועד נחלת שבעה, ומה שביניהן.

תמונה ראשונה: מחנה יהודה. קורונה

בכניסה לשוק, כמו בקניונים, בודקים את החום. אבל מרגע שנכנסים אל בין הדוכנים, הכל כרגיל. צפוף. דובדבנים ב-40 שקל לקילו. מציאה.

הגעוואלד של מאה שערים נגד הדמוקרטיה

ככל שמתקרבות הבחירות לכנסת ה-22, באותו סיבוב הצבעה המכונה "בחירות 2019 – מועד ב'", כך גובר המאמץ של כל המפלגות לגייס כל קול, להוציא מן הבית כל מצביע. אבל לפחות בקטע מגזרי אחד מתנהלת גם מערכה הפוכה: קריאה בראש חוצות שלא ללכת לבחירות. להחרים את "חגיגת הדמוקרטיה" שאמורה לקבוע, ב-17 בספטמבר, מי ינהלו את ענייניה של המדינה ומה יהיו פניה.

בסיור קצר במאה שערים ובשכונות החרדיות הסמוכות אליה, פחות משבוע בטרם הבחירות, נחשף המבקר למאבק פוליטי בין שלושה מחנות. האחד – מחנה תומכי יהדות התורה, המפלגה החרדית האשכנזית (שסימנה בקלפי ג). השני – ש"ס, המפלגה החרדית הספרדית. ולצדם המחנה שלישי, הזועק מן הקירות. זה של  "העדה החרדית" וגם "הפלג הירושלמי", שני זרמים המבקשים לעשות הכול כדי להרחיק את תומכיו מן הקלפיות.

בין גיוס לצה"ל לנסיעה לאומן: סיור פשקווילים

בניגוד לצפוי, על הקירות במעוזים החרדיים במאה שערים ובגאולה בירושלים לא ניתן היה למצוא ביום חמישי האחרון (14.9.17)  התייחסות פשקווילית להחלטת בג"ץ לבטל את חוק הגיוס. פסיקת השופטים, שהסעירה את המערכת הפוליטית ואת התקשורת, לא זכתה לפי שעה לביטוי בכרזות הגעוואלד הזועקות בשחור לבן מעל קירות האבן הירושלמית. אולי משום שהחוגים הקיצוניים בחברה החרדית, יצרני הפשקווילים העיקריים, מוטרדים דיים מן החוק הקודם, ובכלל מלכתחילה אין להם (כמו לאנשי מפלגות הימין) לא אמון בבית המשפט העליון וגם לא ציפיות להכרעה ברוח תורת ישראל על פי פרשנותה המחמירה.

ועדיין, סוגיית הגיוס הכפוי לצה"ל מהדהדת מן הקירות, כחלק מהשגרה במרחב זה. כאן, דרך קבע, מעדכנים את הציבור במספר העצורים בבתי הכלא הצבאיים בעוון השתמטות מהתייצבות בלשכות הגיוס, על פי החוק שנפסל על ידי שופטי בג"ץ. כך נראית הרשימה המעודכנת לשבוע החולף:

מה נשתנה: חג הפרסומאים

אין חג שמשתווה לפסח, לפחות מבחינתם של המפרסמים והפרסומאים.

המפרסמים הם היצרנים והמשווקים. הם מכירים היטב את מנהגי החג: נקיונות, אוכל, מתנות. הרבה כסף נשפך בערב פסח ובחג עצמו.  הפרסום נועד למשוך את עיני הקונים וקונות לכיוון הרצוי. ואחרי העיניים יבואו גם הרגליים – אל החנות. אל המדף הנכון. אל המוצר המתאים.

והפרסומאים, לפחות בשנים עברו, הכירו בעושרה של ההגדה של פסח כמקור לביטויים ולסמלים. כל מה שנשלף מההגדה התחבר ישירות  לעולם האסוציאציות והזכרונות של החג. למסורת יש כוח, גם כוח שיווקי. החג גם משדר חמימות ומשפחתיות – ומי שמצליח להשתכשך בה במסריו הפרסומיים, עשוי לזכות גם בליבותיהם של הקונים, וגם בכספם.

משום כך הוליד חג הפסח בעידן המודרני מסורת חדשה: שימוש נרחב בעולם הביטויים והדימויים של החג במודעות הפרסום. משמן – לבישול או למנוע המכונית  – דרך כוסות המשקה ועד הסיגריה, ואפילו צריכת החשמל.

איפה יוסל'ה, גירסת 2011

בשבוע שעבר הזדמנתי לאזור רוממה, וקפצתי לסיבוב מודעות קצר בסנהדריה הסמוכה.

על אחד הקירות משכה את תשומת ליבי מודעה צבעונית, שכללה גם קטע קומיקס קצר, המתאר את המטאמורפוזה שעובר ילד חרדי למהדרין כאשר הוא נחשף, אבוי, לסרטים ולאינטרנט. ילד חמוד הופך למפלצת.

המדרון החלקלק בדרך לגיהנום. עלילות יוסל'ה

הקומיקס הוא חלק ממודעה גדולה, הכוללת סיפור על ילד טוב, שקיבל מתנה מחשב, והתדרדר לתהומות התועבה, נעשה שבאבניק. היא נועדה להזהיר את ההורים מפני חשיפת ילדיהם לסרטים, לאינטרנט, לתקליטורים. הכותרת הפתיעה: "איפה יוסל'ה?".