מול החומה: על גבול מקסיקו

מסע נינוח של כחצי שעה בטרולי, הרכבת העירונית של סאן דייגו, מוביל ממרכז העיר אל הקצה הדרומי של קליפורניה. שם, ברובע סאן איסידורו, נושקת ארצות הברית לשכנתה הדרומית. התחנה האחרונה של קו הרכבת סמוכה מאוד לקו הגבול: בירידה מהקרון מקדם את פני הבאים שלט המורה על מסלול המעבר ברגל למקסיקו. חולפים על פני כמה מזנונים ומזללות, חלפני כספים וחנויות של טלפונים סלולריים, וכבר ניתן לעבור דרומה, לעיר המקסיקנית טיכואנה, למדינה המקסיקנית באחה קליפורניה ("קליפורניה התחתית").

בחודש שעבר ניצלתי שהות קצרה בסאן דייגו – עיר של בסיסי צי, חוף פסטורלי, בתי מלון, מרכז כינוסים ענק ממדים ושמש קיצית באמצע החורף –  כדי לרדת אל הגבול. זה שחסימתו ב"חומה גדולה ויפה", כדי לעצור את גל המהגרים הבלתי חוקיים, הייתה הבטחת בחירות מרכזית של דונלד טראמפ. וממש השבוע, ימים ספורים לאחר שנכנס לבית הלבן, הודיע על כוונתו לפתוח מיד בפרויקט החומה.

בכל זאת, ביקור בירושלים העתיקה

בחדשות ברדיו דיווחו על ביטול הטיולים שאלפי תלמידים מתל אביב היו אמורים לערוך בירושלים בשבוע הבא. הגזמתם. לאוזן ירושלמית זה נשמע די מגוחך, אבל לא מפתיע. כי מנקודת המבט של אנשי מישור החוף כל מה שנמצא מעבר לשער הגיא הוא במקרה הטוב ארץ אקזוטית רחוקה, ובמקרה הרע – זירת קרב מדממת.

מלחמות דת? אפילו את הצלוב יש מי שמקלף.

ירושלים, צריך להודות, לא תמיד מאירה פנים לאורחיה: חיכוכים בין ערבים ליהודים, פיגועים, מטחי שנאה וגזענות של הימין הקיצוני, עימותים בין חרדים לחילונים. אפשר להוסיף לזה את פקקי התנועה הנצחיים שהתעצמו בימי הרחבת כביש מס' 1 בואה ירושלים, וגם את המראה המקברי שמקדם את הבאים בכניסה אליה  –  עיר האבן והשיש הקרויה בית העלמין הר המנוחות. 

קווים לדמותה של הקשת האיטלקית

נאמר מיד: הרבה מלל לא יהיה כאן.  זוהי רשומה מצולמת.  עשינו כ-2,400 קילומטרים בדרומה של איטליה, וכמעט כמספר הזה לחיצות על הדק המצלמה, Canon Powershot N.  נתיב המסע החל מרומא בואכה נאפולי, הרקלנאום, חצי האי סורנטו, כולל העיירות הקסומות סורנטו, פוזיטנו, אמאלפי, ראבלו. אחר כך חצינו מזרחה לחבל פוליה, אל עיר בתי המערות מאטרה, לעיר הברוק לצ'ה. ירדנו אל קצהו של העקב, ביקרנו בברינדיזי, בבארי ובטרוני, ובעוד עיירות צבעוניות בחבל ארץ זה.

במקום להכביר מילים, הנה בעיקר תצלומים. קומץ מן התמונות. המכנה המשותף: קשתות. כאלה המשמשות רקע, או שניתן להציץ דרכן אל חצרות ורחובות. וגם הקשתות הרכות של הווספה האיטלקית ושל הפיאט הקטנה, שני כלי רכב שמתאימים לא רק לכבישים העמוסים של הערים חנוקות הרכב, אלא גם לסימטאות הצרות ולמבוכים המתפתלים בעיירות ובכפרים.