קסיוס קליי ואנחנו

"וכאן עולה לזירה הכושי השלישי, קליי, המכונה "אסאסינו', הרוצח. הוא חיסל בקרבות המוקדמים את כל יריביו לפני הסיום. נגדו מופיע פולני ותיק ומנוסה, אדמסקי. שני סיבובים ראשונים, קליי 'עובד' על הגוף של הפולני, המחזיק מעמד. האם תיפול הפתעה? האם יתעורר הפולני בסיבוב השלישי? נפתח הסיבוב השלישי. שניות אחדות, קרב מגע, ולפתע… זהו זה. הפולני עומד, גרוגי, אינו מצליח עוד להכות. בקושי מגן על פניו. קליי 'תפס' אותו במכה ימנית רצחנית לגוף, אחרי ש'איבד' אותו במשך שני סיבובים. הפולני אומלל, עומד, קליי רוקד מסביבו. מכה שוב ושוב, אך לא בצורה אכזרית. השופט מתכונן להפסיק את הקרב, הפולני נוק אאוט בעמידה. צלצול הגונג. קליי זוכה, כמובן, במדליה שלישית עבור ארצו. תשואות הקהל. הפולנים שותקים".

לא, זה אינו קטע ממערכון של הגשש החיוור. באמצעות דיווחים כדוגמת הטקסט התיאורי הזה, פרי עטו של כתב "חרות" מפאלאצו דלו ספורט ברומא, התוודע הציבור הישראלי למי שלא ירד מכותרות העיתונים במשך חצי מאה: קסיוס קליי. היה זה קרב הגמר באגרוף באולימפיאדת רומא 1960, שבסיומו הוענקה למתמודד האמריקאי בן ה-18 מדליית זהב אולימפית. היריב הפולני המובס, אגב, על פי התיעוד ההיסטורי – הנה כאן קטע מצולם מהקרב – לא היה אדמסקי אלא זביגנייב פייטרקובסקי.

היריב נשכח מזמן, המנצח יצא לדרך ארוכה, שהסתיימה אתמול, עם מותו בגיל 74.

הכיסופים לכותל – לא לבית המקדש

"באלפיהם באו לרחבה הכותל, נעולים נעלי בד קלות ובידיהם ספרי התפילה, באו להסתופף בצלן של האבנים הגדולות, העתיקות, אבני הכותל המערבי. להתרפק על אבני הכותל באו, לבכות על חורבן בית המקדש. לקרוא, כל הלילה, את מגילת 'איכה' על המקדש שחרב, בצלו של הכותל היחיד ששרד".

כך דיווח "מעריב" באוגוסט 1967 על ערב תשעה באב הראשון שצוין לאחר מלחמת ששת הימים. זה היה תשעה באב שונה מכל קודמיו: חלפו רק כחודשיים מאז כבשו כוחות צה"ל את העיר העתיקה ושאר חלקיה של מזרח ירושלים. שני זרקורים שהציב חיל ההנדסה של צה"ל האירו את הכותל, אבל האלפים שבאו באותו לילה לרחבת הכותל המערבי לא נטלו חלק בשום טקס רשמי, גם לא בתפילה אחידה. "איש איש התפלל לפי נוסח עדתו", נכתב בעיתון.

נתגשם החלום. "דבר", אוגוסט 1967