המדריך לבוחר 2013: בין הפחד לתקווה

חזק. נתניהו, גרסת 1999

סוף העולם לא הגיע ב-21 בדצמבר. גם לא ב-22. אבל מסע האימים טרם הסתיים. הוא רק מתחיל. ביום שישי חזה שלום ירושלמי ב"מוספשבת" של מעריב כיצד תראה מתקפת תעמולת הבחירות שישיק הליכוד השבוע. "קמפיין כוחני, כמעט בוטה", כתב ירושלמי, לפי קווי המתאר המשוננים של ארתור פינקלשטיין. זה האיש ששיווק ב-1996 את נתניהו באמצעות "פרס יחלק את ירושלים". הפעם ילך על אויבים אחרים.

"בקמפיין הזה נתניהו עומד לבדו מול סביבה עוינת ומפחידה, איסלאמיסטית וטרוריסטית", כתב ירושלמי. ראש הממשלה יציג את עצמו כיחיד שיכול לעמוד מול לחץ ערבי ובינלאומי. "לא אתפלא אם מתחת לתמונה חמורת סבר של נתניהו ברחובות ייכתב: 'נתניהו חזק – הערבים העצובים. נתניהו חלש – הערבים שמחים'".

עד כאן חזון האימים. האם כך תראה מערכת הבחירות בשבועות שנותרו עד ההליכה לקלפי? אם כן, צריך לומר שנתניהו ואנשיו הם פוליטיקאים ממולחים, המכיר את נפשו של העם. אין כמו סצנת אימים מקפיאת דם כדי לגייס את הציבור. תפחיד אותם, אומר לו ודאי פינקלשטיין.

"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" – נוסח מעודכן

מי אמר ומתי "הבטחתי – אבל לא הבטחתי לקיים"?
השאלה הזו צצה ועולה אחת לכמה חודשים. מסתבר שהיא מעניינת לא מעט אנשים. מאז פורסמה רשומה זו כאן לראשונה,  בשנת 2012 , כמעט בכל יום יש מספר אנשים המגיעים לבלוג זה בעקבות שאלה הנוגעת לביטוי זה. 

מקובל לייחס את האמירה הזו ללוי אשכול. לפעמים לפנחס ספיר, או לשמחה ארליך. כולם שרי אוצר לשעבר. כנראה שהאמירה הזו מתאימה למי שמחזיק בתפקיד הזה. מצד אחד הוא פוליטיקאי שחייב להבטיח. מצד שני, עליו לשמור על האוצר.

ציטוט מקורי, ישיר, שיעיד מתי נאמרו הדברים – טרם נמצא. אבל הנה כמה מקורות המייחסים את האמירה לאשכול.