ד' באייר – יום זיכרון גבורה כבר ב-1940

ד' באייר נקבע כיום הזיכרון לחללי צה"ל רק בשנת 1951, לאחר שנתיים שבהן נעו האזכרות בבתי העלמין הצבאיים בין מועדים שונים, למורת רוחן של המשפחות השכולות (כפי שתואר בפוסט שהתפרסם כאן באפריל 2012).
אך לא היתה זו הפעם הראשונה שבמועד זה נערכו טקסי זיכרון לחללים שנפלו במאבק להקמה של מדינה עברית בארץ ישראל. כבר 11 שנים קודם נכרך אירוע הנצחה לאומי בתאריך עברי זה. יוֹם זִיכְרוֹן גְּבוּרָה היה השם שניתן לו.

השנה היתה 1940. מלחמת העולם השנייה כבר בעיצומה. תנופת הלחימה והכיבוש של הצבא הגרמני הרעידו את אירופה ואת העולם כולו. המשק העברי נערך למצור, מחשש שספינות אספקה לא יוכלו להגיע לחופי ארץ ישראל. ובעצם הימים הללו התקבלה החלטה על ציון יום מיוחד לזכר 632 חללי מאורעות 1939-1936 -תרצ"ו-תרצ"ט בלוח העברי.
יוזמי יום הזיכרון היו אנשי "כופר היישוב", מגבית שהוקמה ב-1938 כדי לממן את צרכי ההגנה על היישוב העברי בעיצומן של המאורעות. גיוס הכספים נעשה, בין היתר, מגביית מס על כרטיסי קולנוע, בתי קפה ומוצרים שונים. הציבור נקרא לרכוש מוצרים ושירותים רק אם אלה מקדישים אחוז מסוים מהכנסתם ל"כופר היישוב".

מודעה ב"דבר", 10 במאי 1940

בתוככי "העיר השחורה" במדבר גובי

רק מעט נחשף לעין כאשר מתקרבים ל"עיר השחורה" (קַרַא חוֹתוֹ במונגולית) לאחר מסע ארוך. האתר מוקף בדיונות מרהיבות, והרוח מטילה עוד ועוד גרגרי חול על שרידי חומת העיר. שלושה צריחים של סטופות (פגודות), שהיו לסמליה של העיר, מזדקרים בפינת החומה. זו שעת אחר צהריים ביום קיץ חם בסוף אוגוסט 2017, ואנחנו נמצאים אי שם בתוככי מדבר גובי במונגוליה הפנימית, החבל המונגולי האוטונומי בצפון סין.

לפני 109 שנים, ב-10 במרץ 1908, בטמפרטורה מתחת לאפס, עמד כאן האיש שתרם יותר מאחרים לחשיפת סודותיה של העיר ותרבותה. היה זה הקולונל הרוסי פיוטר קוזמיץ' קוזלוב, מגלה הארצות הנמרץ שהצליח להקדים את מתחריו ולגלות את מה שהוסתר במשך מאות שנים. הוא לא עצר את התרגשותו כאשר נכנס לעיר העתיקה, השוממה,  החל להסיר מעט מהחול ולחפור בקרקע.

מצבות להיסטוריה: בית העלמין של ברוקלין

ניו-יורק, יולי 2013

קשה לחשוב על מעבר חד יותר: רגע אחד אתה נחלץ מהרכבת התחתית ברחוב רועש בברוקלין, מהלך בין מחסנים ובתי מלאכה, גדרות חלודות ומבנים מוזנחים. וחמש דקות אחר כך אתה מוצא את עצמך בתוככי פארק אירופי ירוק, מטופח ושליו. ברוכים הבאים לבית העלמין הענק של ברוקלין, גרין-ווד.

ביום לוהט ולח בשבוע שעבר טיפסתי בדרך הזו, המובילה אל טירה בסגנון גותי הנראית כאילו הועתקה ממרכז אירופה. זה השער המפואר לבית העלמין. אמריקה אהבה, ואוהבת במידה מסויימת גם היום, לאמץ אלמנטים ארכיטקטוניים מיבשות אחרות, אולי כדי להעניק מסורת ועומק היסטורי לעולם החדש, וגם לגוון את הבנייה המודרנית. ואחרי השער הגותי, מיד בתחילת הסיור בבית העלמין, נתקל המבקר במקדשים בסגנון קלאסי, יווני ורומי, לצד אובליסקים מצריים, ועוד אלפי מבנים ומצבות בדפוסים מגוונים. ערב רב של סגנונות. או, אם תרצו, הסגנון האקלקטי. 

ניאו-גותיקה אמריקאית. הכניסה הראשית לבית הקברות.