ארכיון
חוזרים למעשה מרכבה
חודש ימים ניסה בנימין נתניהו, לאחר הבחירות לכנסת ה-21 באפריל השנה, להרכיב ממשלה – וכשל.
כיוון שהתעקש שלא להעביר את המשימה לידי פוליטיקאי אחר, כפה על אזרחי המדינה מערכת בחירות נוספת.
וממש היום שוב עולה על סדר היום האפשרות שנידרש ללכת פעם שלישית לבחירות, בשל בעיות ביכולת להקים קואליציה ולכונן ממשלה על בסיס תוצאות הבחירות "2019 – מועד ב'" שנערכו ב-17 בספטמבר.
בתוך ים הדיווחים, הפרשנויות והתיאורים בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות מאז הבחירות באפריל ועד היום בלט בהעדרו ביטוי שליווה אותנו במשך שנים רבות לתיאור המאמץ המורכב לגיבוש קואליציה – "מעשה מרכבה".
"הערכה מחדש" – אז והיום.
קיסינג'ר, 1975
לדיווחים מוושינגטון השתרבב הבוקר הביטוי "הערכה מחדש", המהדהד מפעם לפעם בתקשורת, בהקשר לאפשרות של לחץ אמריקאי על ישראל.
ב"גלובס" דיווח רן דגוני מארצות הברית: "דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, הודיע אתמול כי ארצות הברית פתחה בתהליך של הערכה מחדש של מדיניותה כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעקבות החלטת נתניהו להתנער מפתרון שתי מדינות". הדברים נאמרו לאחר ניצחונו של נתניהו בבחירות, ובין היתר בהקשר להכרזתו ערב ההליכה לקלפיות כי הרעיון של שתי מדינות לשני עמים אינו רלוונטי עוד.
"ההערכה מחדש" איננה, לפחות בינתיים, של הקשרים עם ישראל אלא נוגעת למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. אך גם לנושא זה עלולה להיות השלכה משמעותית על מכלול היחסים. אם תחליט, למשל, וושינגטון לתת אור ירוק להחלטה של מועצת הביטחון שתיתן גושפנקה בינלאומית למדינה פלסטינית בצד ישראל, יהיה בכך שינוי משמעותי במדינות האמריקאית. זה יהיה סימון ראשון לסדק בכיפת הברזל הדיפלומטית שמעניקה וושינגטון באופן מסורתי לישראל, בדמות וטו על הצעות החלטה עוינות במועצת הביטחון.
בעיתונות האמריקאית השתמשו הפעם בפועל "To reevaluate", ולא במונח אחר בעל משמעות דומה reassessment, ששימש ב-1975 להגדרת מהלך הלחץ על ישראל. את המהלך הוביל אז שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר לאחר שנכשלו מאמציו להשיג הסדר ביניים בין ישראל ומצרים.
הנה רקע על ה"הערכה מחדש" בגירסה ההיסטורית, מספרי "לא יעלה על הדעת – ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון" (הד ארצי, 1998).
לגבי ההווה – נצטרך להמתין.
"רק צעקה תגיע": כרזות בחירות של חרות
צעקת הימין. אלבום הכרזות
הלהט של מערכות בחירות איננו מתבטא רק באספות בחירות ובכינוסים מפלגתיים. הציבור נחשף אליו גם באמצעות מודעות וכרזות, שבאמצעותן מבקשת כל מפלגה להפגין נוכחות במרחב הציבורי. הכרזות מתאפיינות בדרך כלל בטקסטים נחרצים ובגרפיקה בולטת לעין. הן מיועדות להעביר שני סוגי מסרים: להלל את יכולותיה ומדיניותה של המפלגה המפרסמת את הכרוז – ולתקוף את יריביה.
הצצה אל כרזות בחירות משנים עברו מעניק האלבום "רק צעקה תגיע" שראה אור לאחרונה בהוצאת מכון ז'בוטינסקי. באלבום מובא לקט מתוך אלפי כרזות השמורות בארכיון המכון, השוכן במצודת זאב ברחוב המלך ג'ורג' בת-אביב. חלקן משנות המאבק לעצמאות – ואחרות מהשנים שלאחר הקמת המדינה.
"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים"
השאלה הזו צצה ועולה אחת לכמה חודשים: מי אמר ומתי "הבטחתי – אבל לא הבטחתי לקיים"?
בדרך כלל מייחסים את האמירה הזו ללוי אשכול. לפעמים לפנחס ספיר, או לשמחה ארליך. כולם שרי אוצר לשעבר. כנראה שהאמירה הזו מתאימה למי שמחזיק בתפקיד הזה. מצד אחד הוא פוליטיקאי שחייב להבטיח. מצד שני הוא צריך לשמור על האוצר.
ציטוט מקורי, ישיר, טרם נמצא. אבל הנה שני ממצאים, שניהם מייחסים את האמירה לאשכול.
