בין גיוס לצה"ל לנסיעה לאומן: סיור פשקווילים

בניגוד לצפוי, על הקירות במעוזים החרדיים במאה שערים ובגאולה בירושלים לא ניתן היה למצוא ביום חמישי האחרון (14.9.17)  התייחסות פשקווילית להחלטת בג"ץ לבטל את חוק הגיוס. פסיקת השופטים, שהסעירה את המערכת הפוליטית ואת התקשורת, לא זכתה לפי שעה לביטוי בכרזות הגעוואלד הזועקות בשחור לבן מעל קירות האבן הירושלמית. אולי משום שהחוגים הקיצוניים בחברה החרדית, יצרני הפשקווילים העיקריים, מוטרדים דיים מן החוק הקודם, ובכלל מלכתחילה אין להם (כמו לאנשי מפלגות הימין) לא אמון בבית המשפט העליון וגם לא ציפיות להכרעה ברוח תורת ישראל על פי פרשנותה המחמירה.

ועדיין, סוגיית הגיוס הכפוי לצה"ל מהדהדת מן הקירות, כחלק מהשגרה במרחב זה. כאן, דרך קבע, מעדכנים את הציבור במספר העצורים בבתי הכלא הצבאיים בעוון השתמטות מהתייצבות בלשכות הגיוס, על פי החוק שנפסל על ידי שופטי בג"ץ. כך נראית הרשימה המעודכנת לשבוע החולף:

קרירות מסויימת באידישקייט

אפשר לומר הרבה דברים על החרדים, לטוב (בעיניהם) וגם לרע (בעיני חילוני אפיקורס כמוני). אבל דבר אחד ברור:  אין עוד קבוצת אוכלוסיה ששמה תואם את אופיה בצורה מדויקת כל כך.

כי החרדים הם בעיקר חרדים.

רוח של חרדה עמוקה, של פלצות וחלחלה, מנשבת מאמצעי התקשורת שלהם – הפשקווילים.

הנה סיפור מעשה נורא שקראתי השבוע על קירות סנהדריה, הר נוף ועיירות יהודיות אחרות המשובצות ברחבי בירת ישראל:

מכללה ורשיון נהיגה. בדרך לגיהנום

כמו דרשה טובה (או כתבה עיתונאית משובחת) הסיפור האישי הזה, הנוגע ללב, נועד למשוך את עיני הקהל ואוזניו, ולהוביל אותו לעניין המהותי.

והעניין המהותי שזורע חיל ורעדה בקרב רבני העדה החרדית הוא הצונאמי ההשכלתי: המאמץ שמבקשת החברה הישראלית לעשות כדי להכניס גם את  החרדים לכוח העבודה, ממש כפי שקורה בריכוזים חרדים אחרים מעבר לים.

העדה החרדית, ובית דין צדק שלה, חרדים מן ההשלכות. הנה הפשקוויל כולו:

לאף אחד אין ביטוח. הסכנה אורבת בכל פינה

העולם החרדי אינו מנותק מהיקום הישראלי הכללי. מבחינתם זו אולי הבעיה. אבל לצורך גיוס תמיכה למחאה, מנצלים את דברים שנאמרו באחרונה בנושא הכשרת חרדים לעבודה על ידי פוליטיקאים חילונים, כדי להציג את גודל הסכנה. ואולי גם להגחיך את הטיעונים שמעלים ח"כים, שראשיהם חפים משטריימל, מגבעת ואפילו כיפה.

מילת האימים: "שינוי"

כיצד מתמודדין?

אם כבר מצטטים אנשי ביטחון בדימוס כשאול מופז וישראל חסון, המענה צריך לבוא בשיטה הביטחונית הישראלית – חומה, גדר.  אבל לא סתם "מכשול קרקעי" כלשון הלקסיקון הביטחוני, אלא "מכשול רוחני", שיציל את הציבור החרדי מפני חטאי העבודה ומסכנת הלימודים. הבו לנו גדר.

במסווה של דאגת הפרנסה: פה רך ואמירה נעימה

זוכרים את אשתו של האברך שביקשה ר"ל ל"השתדרג"?

עולם השדרוגים חודר לציבור החרדי  מכל הכיוונים. וכמובן שגם בתחום הסלולרי. הסכנה הגדולה עכשיו היא שאיפתם של בני תורה להשתדרג לאייפון. הדרישה להקפיד על טלפונים הולמים, ועל "הקומות הכשרות" בסלולרי, ללא אינטנרט ושאר מרעין בישין, אינה מובנת לצעירים חומדי אלקטרוניקא.

למאבק הזה מגייסים את בכירי הרבנים:

הגדר נפרצת שוב? האפליקציה של גדולי הרבנים

ולסיום, בלי קשר לחרדות ולחרדים, הנה מדבקה שראיתי ברחובה של עיר. כיוון שהיה זה בדיוק ביום שבו חגגו עכו"ם את "יום ולנטיין" ברוב פרחים ולבבות, אני מניח שניתן להגדיר זאת כגירסה האלוהית של יום האהבה.