סודות כמוסים בראש חוצות: בין מודיעין להסברה

החלטתו של בנימין נתניהו להציג לעיני העולם כולו בשידור טלוויזיה ב-30 באפריל השנה את "הארכיון הגרעיני" של איראן, שנתפש על ידי המוסד, עוררה דיון על התבונה, התועלת והסיכון שבחשיפת חומרים מודיעיניים רגישים.
בהקשר זה הוזכרה שיחת הטלפון בין נשיא מצרים עבד אל נאצר לחוסיין מלך ירדן ביוני 1967, בשחר היום השני למלחמת ששת הימים. השיחה הוקלטה על ידי המודיעין הישראלי – ונחשפה אחר כך לתקשורת העולמית בהוראת שר הביטחון משה דיין, למרות התנגדות מרבית בכירי אמ"ן.

מבט מקיף על הלבטים שהיו כרוכים בחשיפת המידע המודיעיני ב-1967 לצרכי הסברה הביא עמוס גלבוע בספרו "מר מודיעין" – הביוגרפיה של אלוף אהרן יריב ז"ל, שראה אור ב-2013. בהערות לספר (עמ' 716-715) מביא גלבוע את התמליל המלא של השיחה כפי שהוקלטה ביחידת ההאזנה.

מודעות פרסומת

דימונה: מפעל הטקסטיל על הכוונת

 

טקסטיל גרעיני. דוש במעריב

דימונה נכנסה בימים האחרונים כמה פעמים ללקסיקון הגאוגרפי של מבצע "צוק איתן" לאחר שהפכה יעד לירי רקטות מרצועה עזה. וכשאומרים דימונה בהקשר לירי הרקטי שמבצע החמאס, סביר להניח שאין מתכוונים רק לעיירת הפיתוח שהוקמה בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת.

 בעימות האלים, המתמשך, בין ישראל לשכנותיה, "דימונה" היא בראש ובראשונה אותו מתקן מסוים המצוי לא הרחק מהעיירה.  היום הוא מהווה חלק מ"הקריה למחקר גרעיני נגב". אבל כשהוקם  בסוף שנות ה-50 בסיוע צרפתי ותחת מעטה כבד של סודיות נטען תחילה כי מדובר ב"מפעל טקסטיל".  כשנחשף על ידי המודיעין האמריקאי הודה דוד בן-גוריון בכנסת כי ישראל בונה שם כור לצרכי שלום. מי שמחפש היום מידע רשמי על הכור – הנה מה שמפרסמת אודותיו הוועדה לאנרגיה אטומית באתר שלה.