"מדינה בלי כתמים": ישראל בעיני העולם, 1959

זה היה עידן אחר. סוף שנות החמישים. מדינת ישראל חגגה עשור להקמתה.

אבא אבן, אחד מנציגיה הבולטים של המדינה בחו"ל, חזר באותם ימים משהות ארוכה בארצות הברית, הישר לקלחת הפוליטית המקומית. אבן היה ונותר בכיר הדיפלומטים שידעה ישראל. את מרבית העשור הראשון למדינה עשה בארצות-הברית, כשהוא מדלג בין שתי ערים, רוקד במקביל על שתי חתונות. הוא אז גם שגריר ישראל בוושינגטון, וגם ראש משלחת ישראל לאו"ם.

רומנטיקה עולמית כלפי מדינת ישראל. מאמרו של אבא אבן ב"דבר", יולי 1959

ב-1959 הוא שב הביתה, ונכלל ברשימת מפא"י לכנסת לבחירות לכנסת הרביעית, שנערכו בנובמבר באותה שנה. במקביל מונה לתפקיד נשיא מכון וייצמן למדע ברחובות. מבחינת מפא"י הוא היה כוכב ששמו נועד לרענן את רשימת המועמדים. בסניפי המפלגה ברחבי הארץ נערכו לכבודו אירועי קבלת פנים. אחרי הבחירות מילא שורה של תפקידים בכירים, בהם שר החינוך והתרבות ואחר כך שר החוץ. על אמירתו המפורסמת שבה כרך את קווי 1967 בזכרונות אושוויץ, והעמדות שהביע אחר כך בזכות נסיגה משמעותית מהשטחים – כתבתי ברשומה קודמת בבלוג.

באמצע יולי 1959, כאשר התקרבו הבחירות, נפגש אבן עם כתבים, לשיחה על המצב הפוליטי. בדברים הבאים נכללות התרשמויותיו ממצבה של ישראל בעולם. על פי אבן, תדמיתה של ישראל הרקיעה שחקים. הנה חלק מהדברים שאמר, מתוך פרוטוקול המצוי בארכיון מפלגת העבודה השוכן בבית ברל.
"מדינתנו מופיעה בעיתונות העולמית", אמר אבן, "הופעת זוהר, זוהר הרקיע שאנו מכירים אותו, בלי רבב כלשהו. נודה, יש רומנטיקה ישראלית בעולם. אנו מוצגים לראווה בעיני העולם בלי כתמים כל שהם, רק האורות ולא הצללים. אני מניח שדבר זה יש בו משום היענות לתביעת האדם לרומנטיקה, לחשוב כי אי שם מצויה פינת זוהר בה מתרכזים מאווי ליבו הנעלים והנשגבים ביותר. יש רקע והיסטוריה עמוק לדבר הזה. העיניים המסתכלות בנו הם בדרך כלל עיני אהדה, ולעתים נימת הביקורת נעדרת לחלוטין".

"גבולות אושוויץ" – מה בדיוק אמר אבא אבן

מנהיג היונים:                 שר החוץ אבן

אבא אבן ז"ל ודאי מתהפך בקברו בימים אלה. עד לבית העלמין בכפר שמריהו, שם נטמן בשנת 2002, מגיעים מן הסתם כל העת הדי הציטוטים המוכרים מדבריו, הנשמעים באחרונה שוב ושוב על ידי אנשי הימין.

השבוע, למשל, שמעתי את השר עוזי לנדאו מצטט את אבן פעמיים בראיון בצהרי היום בקול ישראל. פעם אחת ציטט לנדאו את אמירתו של אבן ז"ל  כי "הפלסטינים מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות". על זה, אני מניח, אבן לא היה כועס. זה אכן ציטוט מדויק למדי, עם או בלי קשר לביקורת על עמדות ממשלת ישראל בנושא תהליך השלום.

אבל לנדאו לא החמיץ הזדמנות לעשות שימוש בציטוט נוסף של אבא אבן, זה שהשווה כביכול את קווי 1967 (ליתר דיוק הקווים שהתגבשו בשנת 1949, כחלק מהסכמי שביתת הנשק) ל"גבולות אושוויץ". זו לא הפעם הראשונה שלנדאו משתמש בדברי אבן. הביטוי הזה, "גבולות אושוויץ", נשלף כל אימת שמדובר במשא ומתן עם הפלסטינים. זהו  הנשק המילולי האולטימטיבי של מי שמפנים את גבם לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. משמעותו של הפתרון הזה הוא, כמובן, פינוי שטחים. רוב השטחים, או על פי הגדרה הנפוצה, "על בסיס קווי 1967" עם תיקוני גבול או החלפת שטחים.

וכשמדברים על זה – מגויס מיד צמד המילים "גבולות אושוויץ" לתעמולת הימין.

השימוש הנרחב בציטוט הזה של אבן הוא בעייתי. מכמה סיבות.