"עולם שלם, טמיר ומופלא". מסע למצרים, 1938

"מוזר הדבר, מה מעט אנו מכירים את הארצות השכנות של ארץ ישראל", קונן ב-1926 שמואל הוגו ברגמן, מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. כך פתח ברגמן "מכתב מסע" שפרסם ב"דבר" עם שובו באותה שנה מביקור בלבנון ובסוריה.

ועם זאת, המרחב המזרח תיכוני של ימי המנדט היה פתוח לא רק לגייסות צבא, לדיפלומטים ולאנשי עסקים, אלא גם למטיילים. עשור לאחר פרסום מאמרו של ברגמן פורסמו בעיתוני ארץ ישראל מודעות רבות שהציעו טיולים ונופש בלבנון ובארצות נוספות באזור. תמורת שש וחצי לירות ארץ-ישראליות, לדוגמה, אפשר היה לצאת בימי הקיץ הלוהטים למנוחה ולטיולים בכפרים הציוריים, בין יערות הארזים, בהרי הלבנון.

חברת הנסיעות "ללויד ארץ ישראל ומצרי בע"מ" הבטיחה במודעה שפורסמה במאי 1935 ב"דבר", נסיעה ללבנון וחזרה, עשרה ימים במלון 'שנור פלאס' בהרי הלבנון, 1,200 מטרים מעל פני הים, פנסיון מלא, ביקור בבעל בק, יום טיול לדמשק. "יופי לא יאומן", כתב נוסע מארץ ישראל על החוויה בהר הלבנון. "ירוק, הכל ירוק, נאות מדבר במלוא המובן". בחורף אפשר היה לשלב בטיול גם חופש סקי, שהציעה חברה תיירות מתחרה "אוטורס שירות לנסיעות".

  גם מצרים היתה יעד תיירותי, בעיקר כמובן בימי החורף. חברת התעופה "מיסר אירליינס" הפעילה מאז 1934 שירות יום-יומי של טיסות מחיפה, ירושלים, תל-אביב ויפו לקהיר, לפורט-סעיד ולאלכסנדריה, במטוסי דה-הבילנד עם 14 מושבים. 

בין המסמכים הרבים שנשמרו בקופסאות קרטון ובמעטפות במשפחתנו, נמצאים גם המכתבים ממסע קצר של למצרים, שערך אבי, עמנואל מן ז"ל. אבא, אז בן 23, פקיד בחברת הביטוח "מגדל", יצא לשם בדצמבר 1938 עם קבוצת מטיילים. הם לא היו תרמילאים. בתצלומים מאז הם מונצחים בלבוש מוקפד. הנשים בחצאיות, הגברים במקטורנים. הם יצאו למצרים בטיול מאורגן של חברת "פלתורס". עם אבא היתה ידידתו יוכבד, שלמדה איתו בגמנסיה ועבדה עימו בחברת הביטוח "מגדל", ועוד שני בחורים ושלוש בחורות.  

 הם לא יצאו לקהיר בטיסה של "מיסר אירליינס". המחיר היה ודאי יקר מדי. העדיפו כלי תחבורה זול יותר, את הרכבת, עליה עלו בתחנת רחובות. מסתבר שגם בימי המנדט הרכבות לא תמיד עמדו בלוחות הזמנים. "הרכבת הארץ ישראלית איחרה בהרבה", כתב אבא. הנסיעה ארכה כשבע שעות לאורך חופו הצפוני של חצי האי סיני עד לקנטרה המזרחית, בצפון תעלת סואץ. הרכבת התנהלה אל מול השקיעה במדבר, על מסילת הברזל שאת אדניה עתידים היו לפרק חיילי צה"ל, שלושה עשורים אחר כך, כדי למגן את מעוזי התעלה בימי מלחמה ההתשה. כשהגיעו לתעלה, היה עליהם להמתין שעתיים וחצי עד שחצו אותה לקנטרה המערבית. בחלוף ארבע שעות הגיעו לקהיר.

מצטלמים עם פלאי מצרים. אבי מאחורי הפסל

  שנתיים קודם לכן, ב-1936, נחתם ההסכם האנגלי-מצרי, צעד הדרגתי נוסף בדרך להשתחררות המדינה מן הכתר הבריטי. נקבע בו, בין היתר, כי הצבא הבריטי יעזוב את מצרים, למעט הכוחות החיוניים להגנה על תעלת סואץ וסביבותיה. ובינתיים החלו דיווחים על האוזן הקשבת של רבים באליטה המצרית למצוקות הפלסטינים. זה קרה בעקבות המרד הערבי הגדול, זה המכונה בהיסטוריוגרפיה רווית הדם של היישוב העברי "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט". "התנועה הפלשתינאית הקיצונית, המצטיינת בחושים מחודדים מאוד להכרת כל שינוי בפוליטיקה הבינלאומית והמזרחית בפרט, מנצלת בזריזות רבה את המתהווה והמתרחש במצרים", כתב פרשן עברי באותם ימים. הוא תיאר גם כיצד מהווה מצרים יעד מרכזי לתעמולה הגרמנית והאיטלקית "העוסקת בשקידה להחדיר לכל תא מצרי, לכל נקבובית מצרית, את ארס השנאה וההתנגדות ליהודים, לציונות ולפוליטיקה הבריטית במזרח".

  אבל כל אלה לא הפריעו לקבוצת התיירים מארץ ישראל, בימים האחרונים של 1938. "כל היום וכל הערב וחלק ניכר של הלילה אנו עסוקים בנסיעות, סיורים ותיורים באותו מקום נפלא ששמו קהיר – פריז של המזרח הקרוב", דיווח אבא להוריו על נייר מכתבים של מלון "אקסטאדי", בשדרות פואד הראשון. הם מצאו שם, כך כתב "עולם שלם, טמיר ומופלא" בפירמידות של גיזה ובספינקס הסמוך אליהם. בצל הפירמידה בגיזה הצטלם עם מטיילת מן הקבוצה, אסתר בכרך, צעירה שהייתה באותם ימים מזכירתו של יושב ראש בנק אנגלו-פלשתינה, שיהיה עוד כעשור שנים לבנק לאומי לישראל.  

   כשהגיעו לקהיר טלפן אבא לאהוד בן-יהודה, בנו של מחיה הלשון העברית, מכר של המשפחה מירושלים, אשר שהה באותה עת בבירה המצרית. בן-יהודה השתכן באחד ממלונות היוקרה המפורסמים של העיר באותן שנים, "קונטיננטאל סבוי". הוא הזמין את אבא ושותפתו למסע לפגישה במלון היוקרתי. הוא יפה ומפואר, התמוגג אבא במכתבו להוריו, "אפילו יותר ממלון המלך דוד", סמל ההדר הקולוניאלי בירושלים.

באולם הכניסה רחב הידיים של המלון גילה אבא מתקן שעורר את פליאתו. ניצב שם ארגז שעליו כתוב "רויטרס", ומתוכו "הולך ויוצא גליל נייר שעליו נרשמות בלי הפסק, על ידי מכונת כתיבה, כל החדשות האחרונות מכל העולם וכן החדשות המקומיות, ובעיקר המחירים של בורסת הכותנה. והדבר היפה הוא שעל מכונת הכתיבה כותב מישהו במשרד רויטרס, ופעולות המכונה מועברות באופן חשמלי על ידי חוטים מתחת לאדמה לכל אותם הארגזים העומדים בבתי המלון הגדולים". בן-יהודה הזמין מכר יהודי מצרי עם מכונית, שהוביל את אבא ויוכבד לביקור שני בפירמידות. הפעם לאור הכוכבים. 

  ערב אחד ביקרו המטיילים בקברט קהירי וצפו בריקודי בטן, ובמשנהו הלכו לקברט האירופי "קיט-קאט", "שבו מבקרים האירופים, היהודים העשירים והמצרים שרוצים להיראות כאירופים", כתב. כשהוגש להם התפריט גילו שהמחירים בשמיים. הם הסתפקו על כן בכוס בירה אחת כשצפו במופע. רק בדרך חזרה למלון, לפנות בוקר,  השביעו את רעבונם בזלילת לחמניות בבית קפה זול.

 זה לא היה טיול ארוך. לא היה פנאי לתפוש שלווה על ערסל מתנדנד באחד הגנים המטופחים של קהיר, על גדות הנילוס. "צריך לנצל את הזמן עד הרגע האחרון, כי יש לנו רק עוד שבוע", כתב להורים בירושלים. "ואחר-כך מתחילים שוב החיים היום-יומיים המשעממים". שנת 1938 תסתיים בעוד ימים ספורים. השנה שתבוא אחריה תטלטל חיי היום-יום של העולם. תקתוק השעון לקראת המלחמה המתקרבת כבר נשמע היטב באותם ימים. חברת הביטוח "סנה" ארגנה כבר אז תחרות שירים של ילדים. הנושא: גורלם של הילדים היהודים בגרמניה.

בינתיים אבא וחבריו לטיול רצו ממקום למקום. הפליגו בסירה על הנילוס, ביקרו בבית הכנסת של הרמב"ם, הלכו למוזיאון המצרי וראו מקדשים עתיקים. טיילו בגן-החיות וצילמו פילים וג'ירפות וגם אובליסקים מתנשאים.

מורה דרך נחמד דובר אנגלית וגרמנית. המטיילים בלוקסור

אחר כך עלו על הרכבת דרומה, ללוקסור. "אין מלים לתאר את היופי וההוד שבשרידי המקדשים והארמונות והפסלים", רשם על גלויה להורים. בין המקדשים הוביל אותם "מורה דרך ערבי נחמד המדבר אנגלית וגרמנית", ושם פגשו באקראי את שגריר בריטניה בקהיר והנציב העליון של סודן, סר מיילס למפסון, שבחר לבלות את חג המולד בצל פסלי הענק של מלכי מצרים הקדומים.  באותו יום הצטלמו המטיילים באחד המקדשים מתחת לשלט שהביא עימו המדריך: "פלתורס – לוקסור". שני נערים מקומיים, בגלביות לבנות ובתרבושים לראשיהם, החזיקו את המוטות שעליהם נמתח השלט.

 שם, בלוקסור, חגג אבא את יום הולדתו ה-23. לברכה ששלחו אליו מן הבית לרגל האירוע צירף אביו, יצחק מן,  מנה אופיינית של ציונות. "בראותך את היופי והקסם של מצרים העתיקה זכור נא כי עמך היה זה שהתנער משיעבוד מצרים, ומקסמי פלאיה, ויצא למדבר ולחיים קשים, על מנת לשוב לחיים עצמאיים כאומה של בני חורין במולדתם. כל צעיר בימינו צריך לחקוק את הדבר הזה על לוח ליבו". הדטרמיניזם ההיסטורי בצבץ מבין שורות הברכה שכתב לו סבי, שתרגם וערך שנים אחר כך, יחד עם צבי ויסלבסקי, את "הקפיטל" לעברית. "כך הוא ההכרח ההיסטורי – ואחרת לא יתכן" כתב סבא. "אחרת לא נמצא מנוח ולא נוכל ליצור תרבות משלנו. בינתיים ימתקו לך רגעי היופי שתחזנה עיניך במצרים העתיקה".