אוקטובר 1973: העורף מודאג ומתגייס

הסיגריה – פריט חיוני לחייל. מעריב, 26.10.1973

47 שנים חלפו ממלחמת יום הכיפורים, המלחמה אותה הגדיר משה דיין "כבדת ימים, כבדת דמים".
על המדפים מונחים כבר מאות ספרים אודות המלחמה הזו, בהם יומנים אישיים של מפקדים ולוחמים, זכרונות ומחקרים. וגם מחלוקות חריפות על נסיבות פריצתה ועל דרכי ניהול המערכה.
אך מי שמבקש לחוש ולהבין את הדרך שבה חוותה אומה שלמה מלחמת פתע בשתי חזיתות, אינו חייב לרוץ לספריה. גם לא להמתין למסמכים חסויים ולתחקירים חדשים. אפשר לעשות זאת בכל שעה באמצעות עלעול בעיתוני התקופה.

את המבט על המציאות כפי שהשתקפה אז בעיני הציבור בחרנו הפעם למקד במודעות שהתפרסמו באוקטובר 1973 בשניים מן החשובים בעיתוני ישראל באותה עת – "מעריב" ו"דבר". עשינו זאת באמצעות אתר "עיתונות יהודית היסטורית" שכתובתו https://web.nli.org.il/sites/jpress/hebrew/pages/default.aspx .

היו אלה ימים של הפתעה וחוסר ודאות, דאגה וחרדה. צה"ל נמנע מלפרסם את מספרי החללים במלחמה במהלך השבוע הראשון של הלחימה. רק ביום ראשון, 14 באוקטובר, נמסרה הודעה רשמית כי 656 חיילי צה"ל נהרגו מאז 6 באוקטובר, ועוד 50 הוכרזו כנעדרים. 2,000 חיילים נפצעו בשבוע זה. עד שהסתיימה בסוף אותו חודש גבתה המלחמה את חייהם של 2,693 קצינים וחיילים (על פי נתוני לקסיקון מלחמת יום הכיפורים מאת איתן הבר וזאב שיף – 2003). מודעות אבל לנופלים לא פורסמו בימי המלחמה. החללים נטמנו בבתי עלמין ארעיים, ורק מאוחר הועברו לבתי העלמין הצבאיים ולחלקות הצבאיות בבתי קברות ברחבי הארץ.

במה עסקו המודעות, ומה ניתן ללמוד מהן על המציאות הקשה באוקטובר 1973?

תקשורת עם הבית. אחת הבעיות הקשות שהעיקו על המדינה כולה היתה העדר תקשורת בין חיילים לבני משפחותיהם. הורים ובני ובנות זוג, אחים ואחיות, שמעו ברדיו וקראו בעיתונים על קרבות כבדים ועל מערכה קשה, והתקשו לעצום עין מתוך דאגה לחיילים שלהם. הם ביקשו לשמוע את קולם, לקבל אות חיים.

לבני ובנות הדור הסלולרי קשה להבין זאת. במלחמת לבנון השנייה, ב-2006, ניסה צה"ל לצמצם עד כמה שניתן את הקשר הישיר, המיידי, הבלתי מבוקר, בין לוחמים בשדה הקרב לבין הבית. כך גם במבצעים ברצועה עזה. אבל אז, ב-1973, היתה זו מציאות אחרת לחלוטין. הסלולר טרם בא לעולם, גם לא האינטרנט והרשתות החברתיות. היו רק טלפונים קוויים. משרד התקשורת עשה מאמצים רבים להצבת טלפונים ציבוריים במחנות צבא. אך על דיונה בסיני או למרגלות תל בזלת בגולן לא היו טלפונים כאלה, ורשתות הטלפון הצבאיות היו עמוסות בתקשורת מבצעית ולוגיסטית.

התקשרו אלינו. עמודים מלאים במודעות של ארגונים וחברות. מעריב, 19.10.73

אך גם אם החייל יכול היה להגיע לקו טלפון, עדיין לא נפתרה בעיית הקשר. באותם ימים בבתים רבים בישראל לא היו עדיין מכשירי טלפון, שההמתנה להתקנתם ארכה שנים. כדי להתגבר על בעיה זו התגייסו בימי המלחמה חברות, ארגונים ויישובים: הם פרסמו מודעות עם מספרי הטלפון שלהם, בתקווה שהעיתונים יגיעו לחיילים, ואלה יוכלו לטלפן למספרים שפורסמו – ומשם ייעשה מאמץ להעביר את הד"ש למשפחות. עמודים שלמים בעיתונים הוקדשו למודעות אלה.

צה"ל גם עשה מאמץ לאפשר לחיילים לשלוח גלויות הביתה, ולעודד אותם לעשות זאת. אך בכך לא היה די, בשל מחסור בדוורים ובדווריות.

זקוקים למחליפים. הדוורים במילואים, הדואר משווע למתנדבים ומתנדבות. מעריב, 26.10.73

רבים מן הדוורים גויסו ליחידות המילואים שלהם. משרד התקשורת קרא על כן לאזרחים פנויים להתנדב לחלוקת דואר, כפי שנעשה שש שנים קודם לכן, במלחמת ששת הימים. אך מתברר כי גם מלאכתם של המתנדבים לא היתה פשוטה: בניגוד לדוורים המקצועיים שהכירו את הרחובות והבתים שבתחום שיפוטם, המתנדבים התקשו לא פעם לאתר את הכתובות. משום כך קרא הדואר במודעות לאזרחים להקפיד על ציון שמות הדיירים על כל תיבות הדואר.

להגיע למשפחה. מודעה של משרד התקשורת. דבר, 16.10.73

בעיות אספקה ושיווק. לא רק ב-2020, בפרוץ מגפת הקורונה, היתה הסתערות על נייר טואלט. גם ב-1973 היו אזרחים ואזרחיות שחששו ממחסור במוצרי הנייר. כדי לנסות להתמודד עם לחצי הציבור פרסמה חברת "חוגלה" מודעת הרגעה. בעלי חנויות נקראו למשוך את המוצרים מן המחסנים, שכן חלק גדול מצי המשאיות והטנדרים בישראל גויס לצה"ל.

מחסור ובעיות אספקה. מודעות מ"מעריב" ו"דבר" בימי המלחמה.

אבל בכל זאת היו מוצרים שחסרו. בשר ועוף, למשל. והיו מי שהאשימו את הרבנות בכך שמשגיחי הכשרות הם האחראים לכך. הרבנות פרסמה, על כן, מודעה שבה הכחישה את הטענות והטילה את האחריות על הספקים. חברות רבות התקשו לספק את מוצריהן, בין היתר משום שכל המילואימניקים גויסו. מפעלים וספקים נותרו ללא עובדים או מובילים.

מי אשם שאין עופות? הודעת הרבנות. דבר, 23.10.73

למען הלוחמים. בכל רחבי הארץ נאספו מתנות וחפצים שהועברו לחיילי צה"ל באמצעות הוועד למען החייל וארגונים נוספים. הקריאה ליוזמות כאלה שבה ועלתה גם במודעות בעיתונים.

חוטים, מסרגות וכיפות. מעריב, 17.10.1953

החורף בא, והחיילים נדרשו לביגוד חם. במודעה גדולה, במימון חברה "דובק", נכללו הוראות מפורטות לסריגת כובע צמר לחיילים.

כובע צמר בצבעי חאקי, ירוק, חום, כחול או שחור. מעריב, 30.10.73

 

ביטול אירועים. כמדי שנה, בעיתוני ערב יום הכיפורים פורסמו מודעות רבות על אירועים שעמדו להיערך בחול המועד סוכות.
כבר בגיליון יום ראשון, למחרת יום הכיפורים, החלו להתפרסם הודעות על ביטול תערוכות, הצגות, כינוסים וגם הרבה מאוד הודעות על ביטול חתונות. בין האירועים הבולטים שבוטל היה הכנס הגדול של חטיבת גולני, שעמד להיערך בתל אביב, אחרי חודשים של הכנות. כך בוטל גם כנס הפלמ"ח. מאותו יום ועד לסיום המלחמה, ואף עם סיומה, פורסמו מודעות רבות על ביטול אירועים.

כל התוכניות השתנו. קומץ מתוך מודעות רבות על ביטול אירועים באוקטובר 1973

מצב הפצועים. אלפי החיילים הפצועים מילאו בתי החולים ברחבי הארץ, ולא תמיד ידעו בני המשפחות היכן מאושפזים יקירהם. גם מידע על כך הופץ בעיתונים.

מידע טלפוני על מיקום הפצועים. דבר, 14.10.17

סיפורו של פצוע. מודעה על רב-המכר של יעקב העליון, שנפצע ב-1967. מעריב, 26.10.73

מימון המלחמה. הכלכלה הישראלית כולה ספגה מהלומה. המשק צמצם את פעילותו בשעה שההוצאות הביטחוניות זינקו לשחקים.
שליחים ישראלים יצאו לחו"ל כדי לגייס תרומות מיהדות העולם. בישראל הוחלט להטיל מס מיוחד לכיסוי הוצאות המלחמה, בדמות מלווה חובה על כל אזרח. במקביל הוקם מפעל "מלווה ביטחון מרצון", שפנה לחברות ולאזרחים לרכוש אגרות שהונפקו למטרה זו. חברות רבות אכן התגייסו, ואף קידמו את המלווה באמצעות מודעות.

מסירות הנפש של העורף. קריאה לתרומות. מעריב, 12.10.73

מלווה מרצון. מודעה של חברת הביטוח ציון הקוראת לסייע במימון המלחמה. מעריב, 16.10.73

לכך נוספה גם קריאה במודעות מטעם מס הכנסה ומס רכוש, שנועדה להזכיר לאזרחים שגם בעיתות מלחמה – חייבים לשלם מס.

אין פטור ממס בימי המלחמה. מעריב, 26.1073

חינם. ברוח ההתנדבות והסיוע ההדדי היו גם רבים שהעניקו שירות לחיילים ללא תשלום, ולעיתים גם לאזרחים.

מוהל בחינם לבני חיילים.

מלחמה ופוליטיקה. מלחמת יום הכיפורים פרצה בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת השמינית.  הבחירות היו אמורות להערך ב-30 באוקטובר,  ובעיתונים של הימים בטרם פרוץ המלחמה ניתן היה למצוא שפע של מודעות של מפלגות. אחת מהן, שפורסמה בסוף ספטמבר, הונפה לימים מול ראשי העבודה על ידי מנהיגי הליכוד. היא התגאתה בשקט השורר ב"קו בר-לב" לאורך תעלת סואץ. הבחירות נדחו ל-31 בדצמבר, והמערך זכה בהם ברוב שאפשר לגולדה מאיר להרכיב שוב את הממשלה.

מתמונת המציאות וההבטחות שהתנפצו ביום כיפור. מודעת המערך. דבר, 18.9.73

ביום ראשון, למחרת ההתקפה המצרית והסורית, עוד היו בעיתונים כמה מודעות מפלגתיות שלא הוסרו, אך אחר כך אלה נעלמו בימי הלחימה. פה והשם היו מודעות על עניינים פוליטיים ומדיניים כדוגמת זו שפרסמה ה"תנועה לארץ ישראל השלמה", שהוקמה באוגוסט 1967 לאחר מלחמת ששת הימים.

מודעת התנועה לארץ ישראל השלמה. מעריב, 17.10.73

ומנגד מודעת תנועת העולם הזה, בראשות אורי אבנרי, שרצה לכנסת השמינית תחת השם מר"י – מחנה רדיקלי ישראלי, אך לא הצליחה להיכנס לכנסת.

מודעת מר"י, מעריב, 14.10.73

עוד במהלך המלחמה החל מאבק בין קצינים בכירים שניהלו את המערכה בסיני במה שכונה "מלחמות הגנרלים". היה בעימותים חוסר הערכה הדדי, מלחמות אגו וגם פוליטיקה. והיו מי שהזהירו על כך במודעות מיד עם סיום המלחמה.

סכנת העימות הפנימי. דבר, 29.10.73

שבויים ונעדרים. מלחמת יום הכיפורים העמידה את ישראל בפני מצב שלא הכירה מאז מלחמת השחרור: דאגה למאות חיילים שנפלו בשבי המצרי והסורי – 242 במצרים, 68 בסוריה (על פי לקסיקון מלחמת יום הכיפורים) וכן למספר רב של נעדרים. המתח בבתיהם של השבויים והנעדרים בא לביטוי, בין היתר, במודעה שפורסמה במעריב לאחר הפסקת האש.

זעקת אב. מעריב, 30.10.73

הדאגה לשבויים ולנעדרים באה לביטוי בהתארגנויות ציבוריות שונות, וכן בהפגנות מול משרדי הצלב האדום הבינלאומי, אשר תיווך בין ישראל לשלטונות במצרים ובסוריה.

קריאה להפגת אמהות ורעיות מול משרדי הצלב האדום. מעריב, 30.10.73

פנייה לדעת הקהל הבינלאומית. בין החותמים מו"ל ידיעות אחרונות נח מוזס ועורך מעריב אריה דיסנצ'יק. מעריב, 30.10.73

הצרכים הצבאיים. מערכת הביטחון נמנעה מלפרסם פרטים על ציוד הלחימה ומערכות הנשק שאבדו במערכה, נפלו בידי האויב או ניזוקו. האיפול על פרטים אלה נועד למנוע מן המצרים והסורים לקבל תמונה מדויקת על מצבו של צה"ל.

הפניה הבהולה לארצות הברית לספק לישראל מטוסי קרב במקום אלה שהופלו במלחמה חשפה טפח מן המציאות הקשה שעימה התמודדה ישראל. עוד רמז לכך אפשר היה למצוא במודעות שפרסמו בעיתונים "מפעל תעשייתי גדול באזור המרכז" וכן "מפעל גדול ומבוסס באזור תל אביב", אשר לשניהם מספר טלפון זהה. במודעות צוין כי המפעלים זקוקים באופן דחוף לפחחי/מבנאי מטוסים, וכן מכונאי וחשמלאי מטוסים, מסגרים, חרטים ועוד.

המפעל היה כמובן "בדק תעופה", שמה הקודם של התעשייה האווירית, אשר עסק בתחזוקה ובתיקון מטוסים, בהם אלה של חיל האוויר.

מפעל גדול ומבוסס. מודעות שפורסמו בעיתונים ב-19.10.73 וב-29.10.73

אתגרי העיתונות בימי מלחמה. דפדוף בעיתונים גם מעלה מודעות של אמצעי תקשורת: "במחנה" שבועון צה"ל פרסם את גיליונותיו המיוחדים מן המלחמה. לעומת זאת "להיטון", שבועון הבידור, נאלץ להודיע על הספקת פעילותו בשל גיוס עובדיו. וגם "דבר" התקשה להתמודד עם גיוס מחלקי העיתונים.

עיתונים על עיתונים.

למרות האפלה, קצת בידור. אם לא די בכך שהחדשות היו קשות, המתח והדאגה בלתי נסבלים, בלילות היתה ישראל חשוכה לגמרי. כמו במלחמות קודמות בכל רחבי הארץ הונהגה האפלה – איסור על שימוש תאורה במקומות ציבוריים, ואף חלונות הבתים כוסו. זאת כדי להקשות על מטוסי אויב, אם יחדרו לישראל, לנווט את דרכם לאתרים אסטרטגיים. אבל כמו תמיד היו מי שהבינו שדווקא במצבים עגומים כאלה כאלה חייבים גם לנסות להתגבר על החרדה, על חוסר הוודאות, על הצער. וכך, בניגוד לרוח הכללית, ככל שחלפו הימים התחדשו מופעים שונים.

גם דמע, גם צחוק. מעריב, 25.10.73

 

 

 

 

 

 

  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

סריטה

בלוג קולנוע

הערות שוליים להיסטוריה

footnotes to history * הבלוג של רפי מן

אופ-אד מאחורי הדברים ומה שבינהם

תקשורת, עיתונאות, בטחון, צבא, היסטוריה, מודיעין, פוליטיקה ומה שבינהם

historian51's Blog

A great WordPress.com site

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים

כל הזכויות שמורות ליוצרים

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: