ד' באייר – יום זיכרון גבורה כבר ב-1940

ד' באייר נקבע כיום הזיכרון לחללי צה"ל רק בשנת 1951, לאחר שנתיים שבהן נעו האזכרות בבתי העלמין הצבאיים בין מועדים שונים, למורת רוחן של המשפחות השכולות (כפי שתואר בפוסט שהתפרסם כאן באפריל 2012).
אך לא היתה זו הפעם הראשונה שבמועד זה נערכו טקסי זיכרון לחללים שנפלו במאבק להקמה של מדינה עברית בארץ ישראל. כבר 11 שנים קודם נכרך אירוע הנצחה לאומי בתאריך עברי זה. יוֹם זִיכְרוֹן גְּבוּרָה היה השם שניתן לו.

השנה היתה 1940. מלחמת העולם השנייה כבר בעיצומה. תנופת הלחימה והכיבוש של הצבא הגרמני הרעידו את אירופה ואת העולם כולו. המשק העברי נערך למצור, מחשש שספינות אספקה לא יוכלו להגיע לחופי ארץ ישראל. ובעצם הימים הללו התקבלה החלטה על ציון יום מיוחד לזכר 632 חללי מאורעות 1939-1936 -תרצ"ו-תרצ"ט בלוח העברי.
יוזמי יום הזיכרון היו אנשי "כופר היישוב", מגבית שהוקמה ב-1938 כדי לממן את צרכי ההגנה על היישוב העברי בעיצומן של המאורעות. גיוס הכספים נעשה, בין היתר, מגביית מס על כרטיסי קולנוע, בתי קפה ומוצרים שונים. הציבור נקרא לרכוש מוצרים ושירותים רק אם אלה מקדישים אחוז מסוים מהכנסתם ל"כופר היישוב".

מודעה ב"דבר", 10 במאי 1940

כספי הכופר שימשו בעיקר לגיוס נשק, להדרכה, למימון ביצורים – וגם לסעד ולסיוע אנושי. והם נועדו גם לתמיכה במשפחות שאיבדו את מפרנסיהן בהתקפות הכנופיות הערביות. ולצד אלה גם הנצחת החללים.

מספרם הגדול של ההרוגים מ-1936 ועד 1939 הביא לציון יום זיכרון שיוקדש לחללי המאורעות. תחילה הוחלט לקיים את יום הזיכרון בתאריך שבו פרץ גל ההתקפות הערביות הקטלניות באותו עשור – כ"ז בניסן תרצ"ו, 17 ביולי 1936. אלא שלאחר זמן הצביעו שומרי המסורת על כך שניסן הוא חודש שבו נאסר להספיד את המתים, ועל כן ראוי לקבוע מועד אחר. כך נקבע בדיוני "הוועדה היישובית של הוועד הלאומי" שיום הזיכרון לחללי המאורעות יהיה ד' באייר.

שירו של ש. שלום שפורסם ב"דבר" ביום הזיכרון ת"ש

ימים אחדים קודם לד' באייר הציגו ראשי "כופר הישוב" את מתווה האירועים: צפירה הקוראת לעמידת דום ב-11 בבוקר, מסדרים וכינוסי תלמידים בבתי הספר, נאומי מנהלים ומורים. בחמש אחרי הצהריים טקסים בבתי העלמין בהם נטמנו החללים, אך רבים מהם נותרו גם בחלוף השנים ללא מצבות על קבריהם. משום כך נקבע כי בטקסים בבתי העלמין  גם תונח אבן הפינה למצבות.  בשעות הערב יתקיימו אספות בבתי כנסת.

ימים אחדים לפני יום הזיכרון אסרו השלטונות הבריטים את הפעלת הצופרים בערים הגדולות ירושלים, תל-אביב וחיפה, שהרי מדובר היה כבר בימי מלחמת העולם. לפיכך הוטלה האחריות על כל אזרח בערים אלה "לשמור בדיוק על השעה שנשמרה לדומיית הכבוד".

אלא שלהנצחה אין די בטקסים ובנאומים. נדרש גם ממון.
מפרסומי התקופה ההיא ברור כי יום הזיכרון בד' באייר נועד לא רק להנצחה – אלא גם לשמש אבן שואבת לתרומות. ראשי "כופר היישוב" דיווחו כי "המוסד מושרש היטב ביישוב, והתרומות ניתנות לו בעין יפה וברצון כנה". אולם באותה נשימה הסבירו כי מחיר הקמת המצבות לחללים מגיע לשלושת עד ארבעת אלפי לירות ארץ ישראליות, ואף סידור האלמנות והיתומים מצריך הרבה כסף, "שאין התקציב הרגיל יכול שלאת בהם".

גיוס הכספים נעשה באמצעות מכירת "תו הזיכרון", שהכנסותיו נועדו להקמת מצבות, אשר יעוצבו בידי אדריכלים.

במסיבת עיתונאים שבה נמסרו פרטי יום הזיכרון, הוצגו גם את נתוני השכול באזורים השונים: 43 חללים בגליל העליון, 11, בגליל התחתון, 46 בעמק הירדן, 10 בעמק בית שאן, 31 בעמק יזרעאל, 3 בהרי נצרת, 7 בעמק זבולון, 140 בחיפה ובשומרון, 6 בעמק חפר, 50 בשרון, 123 ביהודה והשפלה, מהם 46 בתל אביב וביפו, 14 בנס ציונה, ו-115 בירושלים ובהרי יהודה, מתוכם 72 בירושלים עצמה.

לקראת ד' באייר ת"ש גם הופצה חוברת זיכרון שבה הובאו סיפורי חייהם ומותם של 632 חללי המאורעות. "ביום הזיכרון יזכור בוודאי היישוב את קדושי המולדת ויקים לא רק מצבת אבן, כי אם גם מצבה חיה, ראויה לזכרם של הקדושים – בצורת דאגה למשפחותיהם", נאמר בהודעת מארגני האירוע.

וכך נערך יום הזיכרון בד' באייר ת"ש בערים, במושבות ובכפרים, ואף נאסף כסף להקמת המצבות וליעדים האחרים.

אך לא כל היישוב מיהר לתת יד לתוכנית או להתלהב מן הטקסים. התנועה הרוויזיוניסטית, שהייתה אופוזיציה פעילה לשלטון תנועת הפועלים בארץ ישראל, נעצה בעיקר חיצי ביקורת. ב"המשקיף", יומון התנועה, ציטט י' גוריון משיר התוכחה ליהדות הגולה של חיים נחמן ביאליק "בעיר ההריגה". המסר היה ברור: אותה ביקורת שמתח ביאליק על "קרבנות ההבלגה הגלותית" ב-1904 בקישינב, ראויה גם ב-1940, כאשר עוסקים ביום זיכרון ובקברים – במקום לצאת למאבק.

כתב "המשקיף" דיווח בארסיות על כך שיום הזיכרון "עבר בירושלים בלי כל הד והתעניינות", רק קהל קטן הגיע לבית הקברות, ובשעות הערב התקיימה "אזכרה דלה" בבית הכנסת ישורון, בנוכחות כשלושים מתפללים בלבד, ולאולם בית ספר "למל" הגיעו 19 איש בלבד. "בבתי הספר הכריחו המורים את התלמידים לקנות את החוברת שהוצאה על ידי 'כופר היישוב', ועל המסרבים איימו בגירוש מבית הספר", נכתב בידיעה.

הרוויזיוניסטים לא הרפו: גם בחלוף שנה פורסם ב"המשקיף" כי בבית העלמין בחיפה טרם הוקמו המצבות שהובטחו לבני משפחות החללים, שלא היה בכיסן הכסף לממן זאת.

ומצידה השני של הקשת הפוליטית: סניף ירושלים של "הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי-ערבי" פרסם הודעה על כך שאף הוא ערך בד' אייר ת"ש הנצחה אשר בו נטלו חלק יהודים וערבים כאחד. סיסמת המפגש היתה "מחורבן הדדי – לבניין משותף". ד"ר עקיבא ארנסט סימון, מראשי הליגה, אמר כי האירוע מתקיים לזכר חללינו כמו לזכר החללים הערביים "כקורבנות למצב האיבה בין שני העמים".

רשימת חללי המאורעות בתרצ"ט ות"ש. פורסם ב"דבר" ביום זכרון גבורה

שנה אחר כך, ב-1941, נערכו כמה טקסי זיכרון לגבורה בישובים שונים, אך לא בד' באייר אלא בראש חודש זה. מלחמת העולם, ואחריה הידיעות הנוראות על השואה באירופה, דחקו את העיסוק בזכר חללי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.
לימים נקבע כי יום הזיכרון הרשמי במדינת ישראל בד' באייר מוקדש גם לחללי מערכות ישראל – ובכלל זה הנופלים במאבק הציוני מאז סוף המאה התשע עשרה.

  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הערות שוליים להיסטוריה

footnotes to history * הבלוג של רפי מן

אופ-אד מאחורי הדברים ומה שבינהם

תקשורת, עיתונאות, בטחון, צבא, היסטוריה, מודיעין, פוליטיקה ומה שבינהם

historian51's Blog

A great WordPress.com site

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

הבלוג של מכון גנזים - אגודת הסופרים

כל הזכויות שמורות ליוצרים

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: