ראשי > אספת הנבחרים, בחירות 1920, בחירות 2000, דמוקרטיה, היסטוריה, כללי, כסנת ישראל, מפא"י, פוליטיקה, תעמולת בחירות > "אטמוספירה מרעילה ומחניקה": מבחירות 1920 ועד בחירות 2019 

"אטמוספירה מרעילה ומחניקה": מבחירות 1920 ועד בחירות 2019 

קריאה לבחירות"בכל התקופה האחרונה זרעו שנאה בין מעמד למעמד. התרגלנו לא לעבוד עבודה משותפת, כי אם להילחם זה בזה ולבקש ניצחון. נעשתה אצלנו אטמוספירה מרעילה ומחניקה. קשה היה לאיש להגיד את אשר בליבו, כי אם הגיד והכתירוהו בשמות בוגד ומלשין".

הדברים הללו לא נאמרו על ציוצים ופוסטים גסים ששוגרו לחלל הדיגיטלי ערב בחירות 2019. הם נשמעו לפני קרוב למאה שנה – 99 שנים ליתר דיוק – באירוע חגיגי לציון ראשית פעילותה של "אספת הנבחרים", המוסד הייצוגי הנבחר הראשון של היישוב בארץ ישראל.

את הדברים אמר מאיר דיזנגוף, "ראש ועד תל אביב" בתוארו באותם ימים. חצי ביקורתו הופנו הן לחרדים, שרבים מהם החרימו את הבחירות לאספת הנבחרים, והן לנציגי השמאל – אנשי מפלגות הפועלים אשר היו לגוש הגדול ביותר במוסד החדש שזה עתה קם. "גם המפלגות שלנו הנלחמות כביכול ברכושנות, אינן אלא פיקציה", טען דיזנגוף. "אני מכיר בחברים מהם, גם מקרב 'אחדות העבודה', שהם שקועים ברכושנות וברדיפה אחרי הון לא פחות ממנו".

בדיווח ב"ארץ" הוסיף הכותב כי בשלב זה נקטעו דברי דיזנגוף בקריאות ביניים ממחנה השמאל: "מי ומי הם? שמות!"
אך דיזנגוף המשיך: "אנו חושדים בשמאל. השמאל ברצונו לתקן עולם. ואנו מפחדים שמא תיקון עולם זה חשוב להם יותר מתקון אומתנו. ואנו לא באנו לתקן עולם, אלא לתקן את עצמנו, ורק אידיאל האומה לפנינו".

חושד בשמאל. דיזנגוף

בהתייחסויות לעיכובים שחלו בעריכת הבחירות להקמת אספת הנבחרים אמר דיזנגוף: "לא נשים [ראו בהמשך] ולא דבר אחר היו המעכבים עד כה בעד ההתאחדות, אלא אי האמון. הקהל הרגיש כי יש עליו דיקטטורה  או של פקידים או של שמאל… אם רוצים אנו בשלום, עלינו לחדול ממלחמת המפלגות, עלינו לשרש את השנאה ההדדית".
סיכם את הדיווח על הדיון כתב "הארץ": "נאומו זה של ה' דיזנגוף הטיל אבק שריפה מרובה באולם, והבטיח התקפה נגדית מידית".
וכך אכן אירע. אחד המגיבים היה דוד רמז, איש מפלגת הפועלים אחדות העבודה: "כל הרגשים מביאים פירות ורק רגש אחד יש בנפש שאינו מביא פירות: רגש הפחד הוא זה. הפחד המשתיק את החושים הוא השולט עתה במרכז שלפנינו. כל זמן שאתם, האיכרים והספרדים, מפחדים מפני השמאל – לא יהיו ידיים לפועלכם, לא תהיו מסוגלים ליצור דבר".
אחריו הוסיף עמיתו למפלגה יצחק טבנקין: "לא דגל למהפכה ולקיחת רכושכם הרימונו. את דגל העם, דגל היהדות, אנו מרימים. חטאכם ובושתכם היא כי אנו מרימים את הדגל הזה. אם נרצה להרים דגלנו האדום, נרימהו גם אם לא תהיה אסיפת הנבחרים".

זוהי רק טעימה אחת, קצרה, מן המחלוקות הפוליטיות ומסגנון העימותים בין המפלגות והמחנות כבר אז, בשנת 1920, אשר המשיכו וממשיכות ללוות את החיים הציבוריים בישראל.  המאבקים הללו, בסגנון בוטה עוד יותר, באו לביטוי גם בעשור הבא, בשנות ה-30, במאבק בין תנועת הפועלים לתנועה הרוויזיוניסטית, תנועת הימין בשורה של נושאים.

קריאה לבחירות 2

בוגד מי שלא מתייצב בקלפי. קריאה להצביע בבחירות 1920.

ייצוג לכל קבוצה קטנה

אולם החידוש העיקרי של הבחירות ב-1920 לא היה הסגנון, שכמוהו אפשר היה לשמוע בקהילות יהודיות גם במאות הקודמות. הוא התמקד בשיטת הבחירות, זו שמלווה אותנו עד עצם היום הזה. השיטה הפוליטית, שמולידה כנסת שסועה ורבת מפלגות. וגם קושי רב בהקמת קואליציות או בשמירה על קיומן.

ב-1920 התירו הבריטים, שכבשו את ארץ ישראל מהטורקים שלוש שנים קודם לכן, לערוך בחירות לגוף יהודי מייצג. רוב הגורמים הפוליטיים ביישוב ראו בכך הישג חשוב. הקמת אספת הנבחרים נתפשה כצעד חשוב בדרך למה שהוגדר אז "אוטונומיה לאומית של העם היהודי באארץ ישראל". פחות מ-80,000 יהודים חיו אז בארץ. כ-20,000 מהם הלכו להצביע. אספת הנבחרים היתה חלק מ"כנסת ישראל", המסגרת הארגונית הכוללת של הישוב היהודי בארץ ישראל בימי המנדט. "כנסת ישראל" כללה גם את הוועד הלאומי (גוף ביצועי בן 23 חברים) שנבחר על ידי אספת הנבחרים, את מועצת הרבנות הראשית וגם את הקהילות המקומיות. האספה התכנסה לפחות פעם בשנה. למוסדות הללו הייתה סמכות להטיל מס חובה לצרכי חינוך, סיוע סוציאלי, טיפול בחולים ויתומים, מימון הרבנות הראשית. לאחר הבחירות ב-1920 נערכו בחירות ל"אספת הנבחרים" גם ב-1925, ב-1931, וכן ב-1944. ממערכת בחירות אחת לשנייה גדל מספר המפלגות המתמודדות.

החלטה

מניחים יסוד ליצירת אוטונומיה לאומית של העם היהודי בא"י. החלטות האספה הראשונה. "הארץ", 17.10.1920

השיטה שנבחרה ב-1920 נועדה למטרה אחת: להבטיח ייצוג מרבי לכל הזרמים ותת הזרמים שהיו אז ביישוב היהודי, שהיה מיקרו-קוסמוס של העולם היהודי על כל פלגיו וסיעותיו, על כל האמונות ותפישות העולם. שום קבוצה לא רצתה לוותר על ייחודה. כולם תבעו נוכחות בגוף המייצג של היישוב, להשפיע על ההחלטות ולמנוע פגיעה בזכויותיה ובמעמדה.
המורשת של 1920 מלווה את מנגנוני השלטון מאז ועד היום. כאשר קמה המדינה קשה היה לשנות את השיטה: ההחלטה על שיטת הבחירות מסורה בידי פוליטיקאים, ותמיד היו ראשי מפלגות וחברי כנסת שחששו ששינוי השיטה יפגע בהם, ועלול להותיר אותם מחוץ לגוף המייצג והמחוקק. עקרון הייצוגיות נותר אפוא מרכיב מרכזי בשיטת הבחירות גם כאשר הוקמה מדינת ישראל. כל אימת שהועלתה יוזמה להעלות את אחוז החסימה, למען שיפור המשילות, טענו המתנגדים כי יש בכך לפגוע בייצוג ההולם של כל אזרחי המדינה.

מפלגות קטנות

ייצוג לכל שבריר קבוצה. חלק מהתוצאות בבחירות לאספה הנבחרים השנייה, בדצמבר 1925.

הרב קוק אסר על הצבעת נשים

מיד כאשר נודע כי הבריטים אישרו את קיום הבחירות לאספת הנבחרים פרצו סערות שלא היו מביישות את הפוליטיקה של ימינו. ההמחלוקת העיקרית שליוותה את מערכת הבחירות נסובה סביב שאלת זכות הבחירה לנשים. הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק התנגד לכך שגם נשים יוכלו להצביע.
הכרזת הרב קוק הציבה אתגר בפני אנשי תנועת המזרחי (ראשי תיבות של המרכז הרוחני) התנועה שעשרות שנים אחר כך תהיה הבסיס להקמת המפד"ל, ובגלגולה במאה ה-20 "הבית היהודי". גם במזרחי היו מאבקים פנימיים בשאלת ההצבעה.
ב"הפועל הצעיר", עיתונה של מפלגה בשם זה שתהיה שנים אחדות אחר כך מרכיב מרכזי במפא"י, נטען כי האיסור על הצבעת נשים חורג משאלת מעמדן של הנשים. הוא משקף את חרדתם של החרדים, שמא אספת הנבחרים כולה תכרסם בכוחם ובמעמד המיוחד שממנו נהנו בימי "היישוב הישן", בטרם החלו להגיע ארצה חלוצים שאינם חרדים.

הלשון היתה בוטה. "אם אנשי ירושלים ורבניה מתעטפים בטלית של יראת שמיים כדי להאפיל על הפוליטיקה הבלתי טהורה שלהם, הרי אין בזה משום חידוש ואין זה יותר מהמשך של תכסיס ידוע ההולך ונשנה זה דורות ויובלות… זו הפוליטיקה הוותיקנית, שבשעה  נשואות העיניים כלפי מעלה ומעמידים פנים כיראי-חטא", נכתב ב"הפועל הצעיר".

תגובת הדתיים לא אחרה לבוא. "מקווים אנו כי הזרמים השמאליים שבתוך הוועד הלאומי יבואו סוף כל סוף לידי הכרה כי אי אפשר לכוף הר כגיגית על היהדות החרדית, ולדרוש ממנה להיכנע לדעותיו והשקפותיו של האגף השמאלי, וישתדל יחד עם היהדות החרדית למצוא את הדרך הישרה והנכונה כדי לאפשר לכל הזרמים לעבוד עבודה הדדית ולהשכין את האחדות הגמורה בתוך כל חלקי היהדות בארץ ישראל".

צילום חברי אספת הנבחרים השניה, שנבחרה בשנת 1925. תצלום: ארכיון משה שרת.

"דואר היום" עיתונם של אליעזר בן-יהודה ובנו איתמר בן-אב"י תמך בדרך כלל בהצבעת נשים, אך פרסם גם מאמר "בשם חופש הדיבור" שבו קרא לוותר על הדרישה לשוויון מגדרי בפוליטיקה הצעירה כדי להשכין שלום בית בציבור היהודי. "נדרשים ויתורים למען השלום", נכתב בעיתון. בסופו של דבר לא כל החרדים החרימו את ההצבעה.

לצד המחלוקת על הצבעת נשים,  עוד גורמים שעלולים היו להביא לשיעור השתתפות נמוך בבחירות. רבים מן הבאים ארצה באותן שנים לא הגיעו ממדינות דמוקרטיות, לא הורגלו בהליך בחירות, או שגילו יחס חשדני כלפי פקידים וממלאי תפקידים.

ז'בוטינסקי מוביל את אחדות העבודה

ז'בוטינסקי בראש. רשימת המועמדים, "הארץ" 27.4.20

חלוקת הכוחות באותם ימים היתה שונה מזו שהתפתחה בשנים הבאות, לפחות בכל הקשור לדמות אחת: זאב ז'בוטינסקי, לימים מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, ששמו התנוסס בראש רשימת "אחדות העבודה" לבחירות 1920. הוא עמד באותם ימים בראש כוחות ההגנה בירושלים, שניסו לבלום את התקפות הערבים במאורעות תר"פ – ונידון על כך על ידי הבריטים ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך. כדי להעניק לו גיבוי ציבורי, להפעיל לחץ על הבריטים לשחררו, וגם לגייס תמיכה באחדות העבודה בבחירות הוא הוצב בראש הרשימה. אחריו היו, בין היתר, יצחק בן-צבי, זלמן רובשוב (לימים שז"ר), דוד בן-גוריון, אברהם הרצפלד, דוד רמז ויצחק טבנקין. לא יחלפו אלא שנים אחדות והם יהיו יריביו החריפים ביותר של ז'בוטינסקי.

בסופה של מערכת הבחירות הסוערת נבחרה אסיפת הנבחרים, בת 314 המושבים. היא נחלקה לגושים שמאל, ימין, מרכז, עדות המזרח, דתיים. אך כל גוש היה מפוצל לרשימות שונות.  באוקטובר 1920, כאשר התכנסה אספת הנבחרים לישיבתה הראשונה, שררה אווירה חגיגית ואף היסטורית. נשפים וארוחות חגיגיות ליוו את האירוע. אבל כבר אז אפשר היה לשמוע אמירות דומות לאלה שנשמעו ב-20 הכנסות שכיהנו בישראל מאז 1949 ובוודאי גם נשמע בישיבות הכנסת ה-21, שנבחרה החודש.

 

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הערות שוליים להיסטוריה

footnotes to history * הבלוג של רפי מן

אופ-אד מאחורי הדברים ומה שבינהם

תקשורת, עיתונאות, בטחון, צבא, היסטוריה, מודיעין, פוליטיקה ומה שבינהם

historian51's Blog

A great WordPress.com site

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון אגודת הסופרים - גנזים. כל הזכויות שמורות ליוצרים

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: