אחרי חצי מאה: ביקור מצולם ב"קיץ של אהבה"

"שזרי פרח בשערך"

אפשר בהחלט להבין מדוע לא כולנו זוכרים את הקיץ של 1967 כ"קיץ של אהבה". חלקנו עוד טרם באו אז לעולם, ומי שכבר היו כאן הוטרדו מעניינים אחרים, בוערים הרבה יותר.

במאי באותה שנה החלה אצלנו "תקופת ההמתנה" מורטת העצבים.  הצבא המצרי חצה את תעלת סואץ והתפרש בסיני. הנשיא נאצר סגר את מיצרי טיראן למעבר ספינות ישראליות לאילת וממנה. אחר כך גירש את כוח האו"ם שאמור היה לשמור על גבול רצועת עזה. מטוסים מצרים חגו מעל הנגב לטיסות צילום ואף התקרבו לדימונה. ב-5 ביוני פרצה מלחמת ששת הימים, וכשזו תמה היינו עסוקים במציאות החדשה של שליטה צבאית מגדות הירדן ופסגת החרמון ועד תעלת סואץ. ורצנו לבקר בכותל המערבי ובשטחים.

כשחגגנו את הניצחון, ממש ביוני ההוא, פרצה בארצות הברית חגיגה אחרת: "קיץ של אהבה".
בחודש שעבר, באיחור של 51 שנה, ביקרנו במוקד אירועי אותו קיץ – בשכונת הייט-אשבורי בסאן פרנציסקו.

"ילדי הפרחים" החלו ללבלב עוד קודם לכן, פה ושם בארה"ב. צעירים שחיפשו את עצמם, מרדו במרובעות האמריקאית, מחו על מעורבותה של ארצות הברית במלחמה בווייטנאם. סמלי הרוח החדשה היו פרחים, מוזיקה וסמים. "אין בלב איש ספק כי הל.ס.ד. נהפך למכת מדינה בארצות הברית", כתב אורח מישראל, העיתונאי רפאל בשן, במעריב בפברואר 1967. "בבתי קולנוע באמריקה ניתן לראות צעירים וצעירות יושבים וצופים בסרט, כשהם מרכיבים משקפיים כהים ולועסים מסטיק טבול בל.ס.ד. 'לראות סרט ולמצוץ ל.ס.ד. זה הכיף הכי גדול בעולם', הם אומרים. בגריניץ' ויליג' של הניו יורק, בסאן פרנציסקו ובניו-אורלינס צצו אסכולות שלמות של ציירים ופסלים, נגני ג'אז ומשוררים המכריזים בגלוי שהשראתם נובעת ישירות מן הל.ס.ד."

משמרים את הקיץ ההוא. הרחוב הראשי בהייט-אשבורי, יוני 2018

"הגראונד זירו" של הרוח הצעירה, שהפנתה את גבה לאורח החיים החומרני, השמרני של אמריקה, נמצא בסאן פרנציסקו, העיר הציורית בסוף מערב. ליתר דיוק בשכונה אחת – הייט-אשבורי, ממש בסמוך לפארק "גשר הזהב". שם, ביוני וביולי 1967 נערכו אירועים שזכו לכינוי "קיץ של אהבה". לשם נהרו אז רבבות אנשים, רובם צעירים שנענו לקריאה לעזוב את השגרה הטורדנית בבית הספר או באוניברסיטה ולהתמסר לחוויה משכרת של מין, סמים ורוק'נרול. העיתונות האמריקאית וגם הבינלאומית סיקרה את הההתרחשויות בהרחבה – מי בהתלהות ומי בחשדנות –  והעניקה למשתתפים תהודה חובקת עולם.

מכוכבי העידן ההוא. גרי גראסיה

טביעת חצי אצבע הייחודית של גראסיה. הומור מקומי

בקיץ ההוא כתב ג'ון פיליפס מלהקת המאמאס והפאפס את השיר "אם אתם הולכים לסאן פרנסיסקו / הקפידו לשזור פרחים בשערכם / אם אתם הולכם לסאן פרנסיסקו/ אתם הולכים לפגוש שם כמה אנשים נחמדים". השיר נוצר לפסטיבל מונטריי בקליפורניה והושמע שם לראשונה ב-18 ביוני 1967.  רבים מהבאים לפסטיבל הגיעו אחר כך לסאן פרנציסקו. עם פרחים בשיער, כמובן. על המוסיקה של אותו קיץ – כאן בכתבתו של בועז כהן בגלובס.

"תאר לעצמך, עשרים או שלושים בני אדם קוסמיים נוסעים להודו באוטובוס, רק מוסיקה ואהבה".

למרות המלחמה ששינתה את פניה של ישראל – הצלילים, המראות והריחות משם הגיעו גם לכאן. במוסף השבועי "ימים ולילות" במעריב פורסמה באמצע יולי 1967 כתבה מגזינית מתורגמת של העיתונאי דייב פלטון. הריח הראשון שעלה באפו כשנכנס לאכסניית היפיז צפופה היה של קליפות בננות אפויות: האבקה המופקת מהם "גורמת בעת העישון לסימום קל, הדומה לסימום חשיש שטחי".

בעיקר לתיירים. הרחוב הראשי של הייט-אשבורי, בואכה פארק שער הזהב

מחוץ לאכסניה מצא הכתב "כל מיני היפיז צועדים זה בעקבות זה על המדרכות הצרות, נעלמים בפתחי חנויות ויוצאים מהם על מנת להצטרף לזרם האנושי העליז שבחוץ. על אצבעותיהם טבעות ועל בהונות רגליהם פעמונים ובכל מקום שהם הולכים נשמעת מוסיקה – מוסיקת רוק מבתי קפה, מנגינות הינדיות בחנויות הקטורת, וצלילי גיטרות מדירות פרטיות".

צעיר ארוך שיער שנהג במכונית ישנה משנות ה-40 אמר לו: "אינני יודע מה יהיה. ברגע זה אני נשוי. פשוט הסתובבתי ברחוק וראיתי את הבחורה היפה ביותר בעולם. אינני יודע מה יהיה ומה אכפת לי. אנחנו נקנה אוטובוס, נבנה אותו וניסע בו להודו. תאר לעצמך, עשרים או שלושים בני אדם קוסמיים נוסעים להודו באוטובוס, רק מוסיקה ואהבה. אנחנו נלד את כל התינוקות שאפשר".

אנרכיה ספרותית. חנות הספרים שיש בה הכול על תנועות אנרכיסטיות

אנרכיה על המדף. הרוח הרדיקלית אולי נעלמה מהרחוב, אבל היא עדיין בחנות הספרים

אחי גיבורי האנרכיה. ציור קיר של דמויות של "פורעי חוק" באמריקה השמרנית

גם הוא, מתברר, אימץ את הסיסמה "עזבו הכול" שהשמיע בין היתר גיבור תקופתי מרכזי: ד"ר טימותי לירי. האיש שהתפרסם כנביא השימוש בל.ס.ד. רפאל בשן כתב כי האידיאולוגיה שלו, שהדליקה צעירים רבים, היא "תערובת של דמגוגיה, להט קנאי, חריפות מוחין, אמונות טפלות, אינטלקט מבריק, ופרימיטיביות אינפנטילית".

אופנה בסאן פרנציסקו. השתקפות ישנה-חדשה.

אופנה בסאן פרנציסקו. טלאים ברוח הימים ההם.

אבל האב לאון האריס, מהכנסייה האפיסקופלית בהייט-אשבורי, דווקא הבין אז לנפשם של הצעירים. "תופעת ההיפיז היא חלק ממהפכה חברתית גדולה המתחוללת עתה בעולם", אמר הכומר למראיין פלטון. "צעירים רבים מאוד אינם מאושרים, מודאגים ומאוכזבים. הם מוצאים את עצמם בחברה שלא  הם עיצבו אותה ושאין הם שבעי רצון ממנה. הם רוצים לשנות את סביבתם. הם מחפשים יותר אהבה ופחות התנגשות. הם מדגישים את ערך האישיות ופחות את החומרנות החיצונית. הם אינם אנטי חברתיים. הם רק נואשו מן החברה".

כבר לא להיפיז. בתים בשכונה

בשנה שעברה ציינו 50 שנה לקיץ ההוא. במוזיאון דה יאנג בפארק הסמוך נערכה תערוכה על האמנות, האופנה והרוקנרול של "הקיץ של אהבה" ול"תרבות הנגד" שעמדה במרכזו. מקום מיוחד בתערוכה הוקדש כמובן לשכונת הייט-אשבורי ולפארק "שער הזהב", שניהם אתרים מרכזיים באותה שנה – שבהם התקיימו לא רק מופעי מוסיקה אלא גם מופעי תיאטרון פוליטי, והוצגו יצירות של אמנים ברוח החדשה. בשכונה גם ישבה המערכת של העיתון המחתרתי "הסאן פרנסיסקו אורקל", וגם מרפאה רפואית חופשית למי שהתקבצו שם באותו קיץ, וחנויות הפוסטרים ולבוטיקים ששירתו את קהל הלקוחות הצעיר.

תיעוד היסטורי. קטלוג התערוכה לציון יובל לקיץ של אהבה וספרים נוספים על הקיץ ההוא

להשיג כל יצירה. חנות המוסיקה הגדולה "אמבה" אליה עולים לרגל חובבי מוסיקה מכל העולם

ומה נותר עכשיו? ברחובות אפשר להיתקל באנשים שכאילו יצאו מאותו קיץ של אהבה. הייט-אשבורי עדיין מושכת סוג כזה של אנשים, אם כי מחירי הבתים כאן אינם מתאימים להיפיז.  וישנם גם דרי רחוב אומללים, כאלה שסאן פרנציסקו מוצפת בהם בכול פינה. החנויות ברחוב עושות הכול כדי לשמר את האווירה ההיא. בחלקן, כמו חנות הספרים האנרכיסטים, נשמרת האוטנטיות של הימים ההם. באחרות ניכר המסחור התיירותי. ולו רק לשם כך יש מי שעושה הכל שעל הרחוב הראשי ירחף משהו מאווירת הקיץ ההוא.

שלום, אהבה ובשר. סאן פרנציסקו, קיץ 2018

הייט-אשבורי. 51 שנה לאחר הקיץ ההוא.