הפתעת יום כיפור 1957: "הירח המלאכותי" הראשון

"שמענו את החדשה במוצאי יום הכיפורים. הקריינית הפסיקה לרגע את דבריה ונתנה את רשות הדיבור לירח, וזה מסר לנו ד"ש מהסטרטוספרה. סגרנו את המקלט שהמשיך לספר חדשות אחרות, יצאנו אל ליל הירח 'הישן' ושוטטנו ברחובות. לבדנו… אנחנו הולכים ומשננים לנו את התאריך הנ"ל באמרנו: באותו יום בוצעה התגרות שאין דומה לה ב…אלוהים".

כך פתח באוקטובר 1957 חיים גורי (בשם העט "חגי") את מדורו "מה אומרים?" בעיתון "למרחב" בתארו את האירוע ההיסטורי שהתרחש ביום הכיפורים תשי"ח, 5 באוקטובר 1957 – הצלחתה של ברית המועצות לשגר לחלל את הלוויין הראשון, ספוטניק 1. הידיעה על השיגור – שבוצע ב-4 באוקטובר אך נחשף לעולם למחרת – הסעירה את העולם כולו, אך בישראל היה לה ממד דרמטי נוסף: היא שודרה במוצאי יום כיפור, לאחר יממה של דממה תקשורתית מוחלטת, בהעדר עיתונים או שידורים ב"קול ישראל". לצד הידיעה זכו המאזינים גם לשמוע מעט מן הצפצופים שנקלטו בתחנת האזנה בארץ היישר מן החלל.

בעמוד הראשון של "למרחב" כתב למחרת ד"ר פ' אביבי: "בעוד יהודי ישראל מנותקים מהעולם החיצוני, ורבים נתכנסו בבתי התפילה לשפוך תחינתם לפני הבורא – פשטה השמועה בכול העולם – ירח מלאכותי מעשה ידי אדם, טכנולוגים סובייטיים, סובב את כדור הארץ… תחנות הקליטה בכל רחבי תבל קלטו את התשדורות מן הירח. תחנות הרדיו ושטלוויזיה בארה"ב ובבריטניה הפסיקו את שידוריהן הרגילים ובמקום המוסיקה שודרו סימני המורס שבאו מאי-שם במרחב, ממשדר המובל בכדור בקוטר של 60 ס"מ, שמשקלו כ-90 קילו, הסובב את כדור הארץ במהירות של כ-28 אלף קילומטר לשעה – כדור המסובב את כדור הארץ תוך שעה וחצי".

כך ייזכר היום הזה בעתיד. מדורו של חיים גורי ב"למרחב", 7.10.57

על ראשוניותו של האירוע תעיד, בין היתר, העובדה שאפילו שם עברי לא היה באותה עת לאותו מתקן שהקיף את כדור הארץ. המונח המאולתר הנפוץ בעיתוני אוקטובר 1957 היה "ירח מלאכותי", שכן שיגורו לחלל היה, על פי אחת הפרשנויות ב"מעריב", עדות לכך שהאדם הצליח לחקות את מעשי הבורא – וליצור ירח. הכותרות הראשיות של "למרחב" ו"הצופה" דיווחו על "כוכב לכת מלאכותי". בהעדר מונח מוסכם היו עיתונאים שבחרו בהגדרות מגוונות נוספות, בהן "ירחון" ו"בן הירח". אבל בתוך פחות משנה כבר החל להיקלט המונח "לוויין" המשמש אותנו עד היום. הזכויות על החידוש הלשוני הזה רשומות על שמו של משה שרת, שר החוץ הראשון של ישראל וראש הממשלה השני. הלוויין היה רק אחד מעשרות הביטויים שטבע שרת (כאן – חידושי הלשון של שרת באתר המרכז למורשתו).

רגעים היסטוריים אינם חוזרים על עצמם. פתיח לכתבה על השיגור, "מעריב", 9.10.57

ההתרגשות במוצאי יום הכיפורים, היום לפני ששים שנה, ניכרה בכל העיתונים. בעוד עם ישראל צם ומתפלל, השתנה משהו מהותי ביחסים בין יושבי כדור הארץ ליקום. "חשיבות השיגור: "הצעד הראשון לכיבוש המרחב הקוסמי על ידי האדם", נכתב בכותרת הגג מעל הכותרת הראשית ביומון המפד"ל.  בימים הבאים נודע שמו של ה"ירח המלאכותי" – ספוטניק 1.

"הכרתו החופשית של העם הסובייטי מגשמה את חלומותיו הנועזים של האדם". ההודעה הרשמית של מוסקבה על שיגור הספוטניק. "הצופה", 6.10.57

קריאה בעיתוני התקופה מציגה מגוון רחב של התייחסויות לאירוע הדרמטי. לצד התלהבות גלויה מן ההישג הטכנולוגי ומן הצעד הנוסף במימוש חזונותיו של ז'ול וורן, באו לביטוי גם חששות מהחרפת המאבק הבין-גושי, כמו גם מחשבות פילוסופיות על משמעותו של שיגור הספוטניק.

תגובות נרגשות בעולם. עמודו הראשון של "למרחב", 6.10.1957

"הארץ" הדגיש במאמר המערכת כי "ההישג של המדענים הסובייטים הוא הישג האנושות כולה", וקבע כי הוא מעמיד בצל את כל הסכסוכים שבני האדם עסוקים בהם. "כל הפלוגתות המדיניות והסוציאליות נראות קטנות ובלתי חשובות לאור ההתפתחות הטכנולוגית הכבירה שאפשרה עכשיו את הטסה הירח המלאכותי. הפער שבין הבעיות המדיניות הבינלאומיות לבין ההתקדמות המדעים והטכנולוגית נעשה עוד יותר גדול משהיה עד כה".

"ההתקפה על החלל החלה". עמודו הראשון של "חרות", 6.10.57

חיים גורי ביקש בטורו לשים את ההתלהבות העצומה בפרופורציה הנכונה, כפי שתצטייר לימים בעיניו של כותב זיכרונות. "באותה שנה בה נשלח כוכב הלכת המלאכותי על מרחבי החלל מתו ילדים מאויטסמינוזיס [מחסור חמור בוויטמינים], אנשים ירו זה בזה, לבנים היכו שחורים, איש נכלא בסוהר על אמונתו. באותה שנה בה הקיף הכוכב את כדור הארץ, הקיפה אותו במקביל זעקת נרדפים וזעקת חולים ללא מרפא וזעקת נעלבים וזעקת מעונים… האנשים באותה שנה המריאו שחקים וחדרו אל סודות הבריאה. ובעת ובעונה אחת שקעו בטיטי היוון של המשטמה, החשד והפחד… קרה משהו פנטסטי ואנשים שוברים את ראשם: מה יהיה?! את המרחב ניצח האדם. את הפחד – לא ניצח".

עין ואוזן ישראלית לחלל. מדריך לאזרח, "חרות" 6.10.57

אחרים בחרו להדגיש דווקא את הזיקה הישירה בין ההישג הטכנולוגי העצום לבין המאבק הבינגושי, וביטאו את החשש כי שיגור הספוטניק רק ילהיט את המלחמה הקרה. "הלקח המעשי ממבצע נשגב זה של שכל האדם הוא למגינת הלב עצוב וקודר", נכתב במאמר המערכת ב"הצופה". "מלחמת האיתנים בין המזרח למערב הוטסה-הועברה בבת אחת אל על. לגבהיי המרומים. מעתה הופרעה שלוות הנצחים של מרחבי הקוסמוס. מעתה הועבו בשבילנו גם שמי התכלת הרוגעים. גם משם יאיים עלינו האגרוף המשוריין של הגולם שהשתלט על יוצרו".

הרוסים אכן ניצלו היטב את ההישג. הם נופפו בו כעדות ליתרונותיה של החברה הקומוניסטית על זו של אמריקה הקפיטליסטית. אמריקה המופתעת חשה מושפלת, ונשמעו בה גם תגובות של חרדה. "זו תבוסה חמורה של ארצות הברית", פסק ה"הניו יורק הראלד טריביון". למרבה המבוכה, סמוך לשיגור הספוטניק הרוסי, התרסק טיל שנועד לחיל האוויר באמריקני בעת ניסוי בקמפ קנוורל בפלורידה – לימים קייפ קנדי.

הניצחון הרוסי, התבוסה האמריקאית. כתבה ב"מעריב", 9.10.57

ממשלו הנבוך של הנשיא אייזנהאור פתח מיד במתקפת הסברה, וחשף לציבור פרטים על השלב המתקדם שבו נמצאת ארצות הברית לקראת שיגורו של "ירח מלאכותי" משלה. אבל מערכת יחסי הציבור הזו ספגה מהלומה נוספת כחודש אחרי יום הכיפורים של תוכנית החלל האמריקאית. בראשית נובמבר 1957 הודיעה מוסקבה על שיגור נוסף – "ספוטניק 2", לוויין גדול יותר מקודמו. החידוש העיקרי היה בעובדה שהפעם ישבה בתא החללית הכלבה לייקה, רמז לכך שברית המועצות בוחנת ברצינות שיגור אדם לחלל. אמריקה שקעה לתוך מה שכונה "משבר הספוטניק", כאשר היא מתקשה להדביק את הפער עם הרוסים במרוץ לחלל. לייקה האומללה מצאה את מותה בחלל, אבל לא היה בכך לפגוע במפגן היכולת הטכנולוגית הנוסף של מוסקבה.

מותה של לייקה. ידיעה ב"מעריב" לאחר שיגור ספוטניק 2, 11.11.57

כבר לאחר שיגור הלווין הרוסי הראשון היו בישראל היו מי שכמעט הספידו את ארצות הברית כמעצמה טכנולוגית וצבאית. "מוטב שנודה על האמת ונכיר במציאות החדשה שנוצרה בעולמנו: העדיפות הטכנולוגית והתעשייתית של אמריקה, שעמה חיינו זה שלושים או ארבעים שנה, ספק אם עודה קיימת", כתב בעל הטור שמואל שניצר ב"מעריב", תחת הכותרת "הרהורים של קידוש לבנה". בחינת בת הקול שנקלטה מן הלוויין המקיף את העולם, כתב שניצר, מכריזה למעשה כי יחסי הכוחות השתנו.

שניצר התייחס במאמרו גם להשפעת האירוע בחלל על ישראל. היו אלה אמנם השנים שבהן סירבה וושינגטון לספק נשק לצה"ל, ורק בראשית אותה שנה הפעיל הנשיא אייזנהאואר לחץ כבד ביותר כדי שישראל תיסוג מסיני לאחר כיבוש חצי האי במבצע קדש, אולם כלשונו של שניצר במאבק הגלובלי "גם אנחנו ישבנו לבטח מאחורי החומה הבצורה של יתרון הכוח האמריקאי… עכשיו, כשנפלה החומה לקול ציוץ משדרי החלל הסובייטים, כחומת יריחו בשעתה, כלום לא נתברר פתאום שאנחנו חיינו כל השנים הללו על 'ירח מלאכותי'?".

הרוח הפסימית שאפפה את המערב באותם ימים עלתה גם ממאמרו של פיליפ בן ב"מעריב": "אולי זו המשמעות הסמלית העיקרית של הירח המלאכותי – שרמת חיים גבוהה ורמת חרות גבוהה אינן ערובות לאריכות ימים של החברה הנהנית מהן. סוף סוף השבטים הגרמניים שהחריבו את האימפריה הרומית היו דלים, נחשלים וברבריים עד מאוד בהשוואה לרומאים".

העיתונים בישראל המשיכו לעקוב בימים הבאים בעיקר אחר השפעות שיגור הספוטניק כשלב חדש ומשמעותי במאבק בין ברית המועצות לארצות הברית. המסר היה חד וברור: מוסקבה הנחיתה מהלומה עזה על וושינגטון. המכה שספגה ארצות הברית הייתה כפולה: גם תדמיתית, במאבק בין העולם המערבי לאימפריה הקומוניסטית – וגם במישור המעשי, שבו הוכח כי בידי הסובייטים טכנולוגיות מתקדמות העשויות לשמש אותם גם בשדה הקרב.

הנסיונות האמריקאים למזער את הנזק לא עלו יפה. קריקטורה ב"קול העם", 9.10.57

את המהלומה הקשה מכולן עתידה הייתה וושינגטון לספוג באפריל 1961, כאשר הקוסמונאוט הרוסי יורי גאגארין היה לאדם הראשון שטס לחלל. בבית הלבן כבר ישב אז הנשיא ג'ון קנדי, אשר קבע את היעד: שיגור אדם – אמריקאי כמובן – לירח עד סוף העשור. היעד הזה אכן הושג. האמירה "צעד קטן לאדם – צעד גדול לאנושות" הדהדה ברחבי העולם ב-20 ביולי 1969 באנגלית, ולא ברוסית, מפי האסטרונאוט האמריקאי ניל אמסטרונג, עם נחיתתו על הירח.

אבל נשוב לעיתונות הישראלית בחגי תשרי, אוקטובר 1957. זה היה חגם הגדול של הרוסים. יותר מכולם צהל והתגאה "קול העם", יומון המפלגה הקומוניסטית הישראלית. העיתון אימץ בעקביות את טענת הרוסים כי רק בחברה כמו זו של ברית המועצות ניתן להגיע להישגים מאין אלה – כמו שיגורו המוצלח של "ספוטניק השלום והקידמה" – וכי לא היה זה מקרה שאמריקה היא זו שנותרה מאחור.

ניצחון הקומוניזם. העמוד הראשון של "קול העם" למחרת יום הכיפורים תשי"ח, 6.10.57

כמו תמיד חיפשו במערכות העיתונים את הזווית הישראלית. היא נמצאה, בין היתר, בסיפורו של הטכנאי התורן שנותר לבד על משמרתו ביום הכיפורים ומצא עצמו מאזין לקולות מן החלל.

פעימות ליבו של רך נולד בחלל. מעריב, 6.10.1957

אבל העין המקומית לא הסתפקה בכך. כך נראתה הכותרת הראשית של "מעריב" בבוקר שאחרי יום הכיפורים.

הספוטניק מעל ישראל. הכותרת הראשית במעריב, 6.10.1957

עם או בלי זווית מקומית, עבור העיתונות הישראלית נפתח באותו יום עידן החלל.  השיגורים של לוויינים מאוישים היו מאז ובמשך יותר מתריסר שנים נושא מרכזי בסדר היום התקשורתי בישראל: הוקדשו לו כותרות ראשיות, שפע ידיעות וכתבות. הכול החל באותו יום כיפור, כפי שכתב על כך עורך מעריב אריה דיסנצ'יק: "בין תפילת כל נדרי לבין תפילת נעילה של יום הכיפורים התהפכו מושגי עולם ומלואו".

קטעי העיתונות לקוחים מהאתר "עיתונות יהודית היסטורית".

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: