האופרה: אין כניסה למבקר

אדית דה פיליפ, 1945

אדית דה פיליפ, 1945

בקיץ 1950 יצאה קבוצת עיתונאים ישראלים לביקור באיטליה. לאחר סיור ב"תיאטרו דל אופרה" ברומא, התמוגג ב"דבר" צבי רותם: "אכן, קנאתי בבניין, בבמה, באופרה, ומעל הכול – ביחסו של מנהל האופרה כלפי העיתונאים!". בעולם העיתונות הישראלי בכלל, וב"דבר" בפרט, היו היחסים עם האופרה עניין רגיש: "האופרה הישראלית" של אז עמדה במוקד העימות הראשון, הממושך והחריף ביותר בישראל בין המבקרים לבין מוסד אמנותי.

"מלחמת האופרה", שנמשכה כשש שנים, פרצה בערב חורפי בדצמבר 1949: סדרני האופרה, שהופיעה אז בבניין "הבימה", מנעו ממבקר המוסיקה של "דבר" להיכנס לצפות ב"טוסקה" של פוצ'יני. המבקר, מנשה רבינא, התעקש להיכנס לאולם. היה בידיו כרטיס כניסה רגיל, שנרכש בכסף, לא הזמנת חינם למבקרים, כפי שמקובל בדרך כלל באירועים מסוג זה. רבינא, ועמו מבקרים נוספים שקנו גם הם כרטיסים, עשו זאת לאחר שבאופן חריג לא קיבלו הזמנות לבכורה של האופרה, שנערכה ימים אחדים קודם לכן. זו היתה דרכם של ראשי האופרה אדיס דה-פיליפ ובן זוגה, לימים בעלה, שמחה אבן זהר, להיאבק בביקורות נוקבות מדי שפרסמו רבינא ואחרים על יצירות קודמות שהועלו באופרה.

"תקבל את הכסף חזרה", הבטיח אחד הסדרנים לרבינא וחסם את דרכו לאולם. למבקרים האחרים הותר אמנם לעבור, אך הם הפגינו סולידריות עם עמיתם מ"דבר" ונותרו בחוץ. הם גם התקשרו למשטרה, וכאשר הגיעו השוטרים תבע מהם רבינא לאפשר לו לממש את הכרטיס שרכש ולהיכנס לאולם. אבל בינתיים היה מי ששמע את הגברת דה-פיליפ מדברת בטלפון עם שר המשטרה בכור שלום שיטרית. אולי משום כך לא סייעו השוטרים לרבינא לחדור מבעד למחסום הסדרנים. הם רק הציעו לו להגיש תביעה אזרחית נגד האופרה.

בכרוה בלי מבקרים. "טוסקה", 1949

בכורה בלי מבקרים. "טוסקה", 1949

"דבר" תאר למחרת, בעמודו הראשון, את השתלשלות האירועים תחת הכותרת: "שערוריית התנקשות בחופש הביקורת". בסיום הידיעה נכתב "מעשה זה שלא היה כדוגמתו בחיי התיאטרון בישראל עורר התמרמרות רבה לא רק בקרב המבקרים המוסיקליים המגנים על חופש הביקורת נגד ההתערבות השרירותית של הנהלת האופרה. כפי שנודע נקראה להיום ישיבה דחופה של ועד אגודת העיתונאים כדי לדון בדרכי התגובה של השערורייה".

אבן זהר, ובעיקר דה פיליפ, לא הסתירו את תרעומתם על רבינא ועל עמיתיו בשל יחסם הביקורתי למופעי האופרה. "אני כועסת נורא על המבקרים כאן", אמרה דה-פיליפ לעפרה אליגון מ"דבר" חודשים אחדים טרם התקרית. "לא מפני שהמבקרים בחו"ל טובי לב יותר, אלא מפני שאני חושבת כי המבקרים בישראל אינם צריכים לחקות את מנהגיהם הרעים דווקא. מוטב היה כי יעזרו לנו לבנות".

עמדת אגודת העיתונאים

עמדת אגודת מבקרי המוסיקה

דה פיליפ הגיעה ארצה מניו יורק באמצע שנות ה-40 ותחילה התקבלה בהתלהבות, שבה לארצות הברית ואחר כך נחתה שוב בתל אביב כדי לנהל ביד רמה את האופרה עם אבן זהר. "האופרה שוקעת", כתב רבינא כחודשיים לפני שנאסרה עליו הכניסה לאולם. "מאז  בואה של דה פיליפ בפעם השנייה הידרדרה האופרה פלאים". לדבריו נטלה דה פיליפ לעצמה משימה משולשת שלא היה בכוחה ובכישרונה לשאת. היא "פרימה דונה, היא מביימת והיא מנהלת. בתפקיד הראשון היא מסוגלת להצליח באופרות מסוימות, אבל בשני התפקידים האחרים היא מתלמדת, על חשבון רמתה של האופרה בישראל". כך כתב המבקר וסיכם: "הצילו, המצב בכול רע".

באופרה כמו באופרה, גם העימות הזה לא היה קצר: לאחר התקרית עם רבינא בדצמבר 1949 הכריזה אגודת העיתונאים חרם על האופרה, והמבקרים נמנעו מלכתוב ביקורות, טובות או רעות, על ההפקות שהועלו בה.  כרטיסי הזמנה ששלחה הנהלת האופרה למבקרים הוחזרו לשולחיהן.

בניצוחה של אגודת העיתונאים נשמרה חזית אחידה בעיתונים. "מנוי וגמור עם העיתונאים להימנע מביקור באופרה כל עוד לא תתנצל הנהלתה על הפגיעה החמורה בכבוד המבקרים ובחופש הביקורת" הודיעה האגודה. המבקרים דבקו בחרם, אך העיתונים דווקא גילו עניין בנעשה מאחורי הקלעים, ודיווחו על שערוריות ומאבקים פנימיים. ערכה האמנותי הנמוך של האופרה, כך הסבירו, נובע מכך שהאופרה "סגורה לפני כל בקורת קונסטרוקטיבית והנהלת ענייניה מסורה לשרירות לבם של שניים מחבריה".

במשך שנים לא פורסמה ביקורת אופרה כמעט בכל העיתונים. העימות נמשך יותר משש שנים – והסתיים ב"סולחה" רק באפריל 1956.

                                                                                                                                                                                                    הטקסט התפרסם באוגוסט 2015 במגזין ליברל

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
  1. Sam Bronfeld
    15 בינואר 2017 בשעה 13:40

    רפי,
    אין כמוך.
    העולם כמרקחה ואתה בשלך.
    זו סגולה לבריאות הנפש ולאריכות ימים.
    בידידות והערכה
    סם

    Sent from my iPad

    >

    • 15 בינואר 2017 בשעה 13:48

      תודה, סם. אכן, מדלג מפעם לפעם לעבר כדי להרגע מההווה.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: