ברווזי המים של 1 באפריל

שני הקצינים"בערב התפוצצה פצצה", כתב ביומנו ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון ב-1 באפריל 1959, לאחר ששמע בביתו, יחד עם אזרחי ישראל, הודעה דרמטית בקול ישראל.
"הזמנה אווילית בתשע שפות כהקדמה לשידור קצר על התייצבות שלוש יחידות קטנות. נדהמתי ולא ידעתי נפשי. ניסיתי להתקשר עם חיים [לסקוב, הרמטכ"ל] שידעתיו נמצא בהיכל התרבות, אך לא יכולתי לקבל אותו. בא חבד [אלוף משנה חיים בן-דוד, המזכיר הצבאי] והסביר שנפלה איזו טעות. אחר כך בא גם חיים – אבל היה נבוך. כנראה לא ידע אף הוא על השידור הזה".

אכן היתה זו פצצה: אירוע שחולל באותם ימים סערה בציבור, בצבא ובפוליטיקה. ועדת החקירה שהוקמה למחרת השידור כתבה בלשון זהירה ומאופקת  כי לאחר שידור ההודעה ברדיו "נשתררה ציפיה מתוחה בקרב קהל המאזינים, ולאחר שידור הקריאה, שנתארך לרגל תרגומיו המרובים עד כדי שמונה דקות, היה הקהל במבוכה ונתעוררו פירושים מטעים בחוץ לארץ".

במרבית עיתוני 2 באפריל תוארה התגובה לשידור – בישראל ובמדינות השכנות – בלשון דרמטית יותר. בין היתר דווח כי בחצות, שלוש שעות אחרי השידור, שידר רדיו דמשק קריאה לכל חיילי השרות הסדיר שנמצאו בחופשות לשוב מיד לבסיסיהם. פרשן הרדיו הסורי תיאר את הגיוס כשלב נוסף במלחמת העצבים שמנהלת ישראל נגד שכנותיה. גם בירדן פרסם הפיקוד הצבאי כי נקט בכל הצעדים הדרושים כדי להגן על גבולות הממלכה וביטחונה.

כוננות מעבר לגבול. הכותרת הראשית של מעריב למחרת השידור

כוננות מעבר לגבול. הכותרת הראשית של מעריב למחרת השידור

הדרמה הרדיופונית החלה באותו 1 באפריל סמוך לשמונה בערב, כאשר רוב אזרחי ישראל שישבו כרגיל ליד מקלטי הרדיו בשעה כזו – שתי תחנות שידרו אז: קול ישראל וגלי צה"ל, ועדיין לא היו שידורי טלוויזיה – שמעו לפתע את ההודעה הבאה: "קול ישראל ישדר הודעה חשובה בראש מהדורת החדשות של השעה תשע. אנא המצאו ליד מקלטיכם בשעה תשע בערב".
מקץ שעה, בתשע, נפתחה מהדורת החדשות בהודעה שכללה קריאה לחיילי מילואים להתייצב ביחידותיהם על פי מידע שיימסר בהמשך. רק אחרי הקדמה נוספת שודרה ההודעה הבאה: "ביום 2 באפריל בשעה 17:00 יתייצבו 'להקת אמנים', 'ארשת חשיבות' ו'ברווזי מים'. הודעת הגיוס שודרה לא רק בעברית, אלא גם בערבית, אנגלית, צרפתית, יידיש, פולנית, לדינו הונגרים ורומנית.

נוסח הודעת הקריאה למילואים. מקור: ארכיון צה"ל http://goo.gl/twLdSn

נוסח הודעת הקריאה למילואים. מקור: ארכיון צה"ל http://goo.gl/twLdSn

כתב "מעריב" בכנסת, דוד גלעדי, היה זה שהביא לדבריו את הידיעה על השידור ליושבי המזנון שבו לא האזינו לרדיו. הכנסת הייתה מלאה באותו ערב, שכן באותה שעה התקיימה הצבעה על תקציב המדינה (באותן שנים שנת התקציב החלה ב-1 באפריל) "היו כאלה שחשבו שאנו משטים בהם כמנהג יומו של 1 של באפריל", כתב למחרת בבוקר גלעדי. "אולם חמש דקות אחרי תשע השתרר מתח גבוה בבניין כולו".

הכותרת הראשית של "חרות" למחרת השידור

תהייה כללית במדינה. הכותרת הראשית של "חרות" למחרת השידור

לצד המתח והדאגה שררה גם מבוכה רבה. בעיקר בקרב השרים. ח"כים ועיתונאים שניסו לשאוב מהם מידע גילו כי גם המיניסטרים גיששו באפלה. לא היה להם שום מושג מדוע החל צה"ל לגייס מילואים. רק לאחר כשלושת רבעי שעה מסר שר האוצר לוי אשכול כי שוחח עם בן-גוריון, ושמע ממנו כי אין שום משמעות מיוחדת לקריאה ברדיו. את המשפט הזה בחר למחרת להבליט "דבר" – יומון ההסתדרות שביטא בדרך כלל את הקו של מפא"י, מפלגת השלטון. עורכיו עשו הכל כדי להפחית מחומרת הפרשה.

מנסים להרגיע. הדיעה ב"דבר" למחרת השידור

מנסים להרגיע. הדיעה ב"דבר" למחרת השידור

בכל יתר העיתונים זכו עלילות האירוע שזכה לימים לכינוי "ליל הברווזים" לדיווחים נרחבים ואף למאמרי מערכת. "אמנם היה אתמול 1 באפריל ומי שלא הרגיש בכך ודאי שנתחוור לו תאריך ליצנים בשעות הערב", נכתב במאמר המערכת של "מעריב", אז העיתון הנפוץ ביותר במדינה. "ההתרגשות שנפלה בכנסת בקרב חברים 'יודעי דבר', יכולה להעיד על מידת ההתרגשות בקרב 'פשוטי העם'. נתברר כי הקריאות המנופחות, הבימוי הבלתי מוצלח, אי הערכת הלכי הרוח בציבור גרמו לכך שתרגיל לגיוס פומבי וגלוי של שלוש יחידות יצר רושם מטעה ומזיק של גיוס כללי".

"'להקת האמנים' שגייסה בצורה שלומיאלית כזאת את 'ברווזי המים' הוציא לעולם ברווז-סתם, שהטיל לשעות אחדות תדהמה על הציבור ויצר אווירה של גיוס כללי… ברווזי גיוס כאלה של 'להקת אמנים' ו'ברווזי מים' אפשר להסביר רק בתאריך שבהם שודרו: ברווז של אחד באפריל".

"מעריב" לא חסך במאמר זה במילים חריפות כדי לתאר את האירוע ואת האחראים לו. אך כעבור יומיים שינה את סגנונו. לקראת הדיון בכנסת בהצעת אי-אמון שהגישה האופוזיציה בשל הפרשה קרא לכל הצדדים – למפלגות האופוזיציה וגם לבן-גוריון, שלא לפגוע בצבא. אל יחרוג הוויכוח מהמאבק הפוליטי, ואל יגרור את צה"ל לתוך המאבק הבין-מפלגתי, נכתב במאמר, "כי אם יש עוד מוסד חיוני, משותף ואהוד על כל חלקי העם – צה"ל שמו. הוא לא רק אחת הזרועות החיוניות ביותר להבטחת קיומנו. בתנאי העלייה והפילוגים – הוא גם הזרוע המאחדת והמחנכת". הודגש במאמר כי "אין לטשטש את חומרת התקלה ואין לשחרר את האחראים מאחריותם", אך "אין להפוך בדיון בכנסת את צה"ל לנושא של ויכוח פוליטי-מפלגתי… יש לשמור על הגבול!"

בדיון בכנסת הצביע בגין על הבעייתיות שבמינוי הוועדה שהתבקשה לחקור את האירוע: שר הביטחון – הנושא בעצמו באחריות העליונה על צה"ל הוא זה שמינה את ועדת החקירה, ושניים מחבריה כפופים לו. במדינה אחרת, אמר בגין, השר האחראי היה מתפטר.

"חרות" לא הרפתה. עיתונה "חרות" פרסם שורה של מאמרים שבכולם המסר היה אחד: האחראי הוא בן-גוריון. גם "הארץ" ו"על המשמר" ציינו במאמרים כי האחריות לפרשה מוטלת על שר הביטחון, גם אם לא ידע על כך מראש על תרגיל הגיוס – ואולי דווקא משום כך.

עונש הולם לקצינים האחראים לליל הברווזים. קריקטורה של דוש במעריב

עונש הולם לקצינים האחראים לליל הברווזים. קריקטורה של דוש במעריב

בן-גוריון לא קיבל את העצה של בגין, והסביר לחברי הכנסת את השתלשלות הפרשה, אשר בסופו של דבר לא גרמה לדבריו שום נזק לאינטרסים של ישראל בעולם. הוא סיפר כי הממשלה הצליחה למנוע את קיצור ביקורה של בישראל של המלכה-האם מבלגיה, ששהתה אז בתל-אביב, לאחר שמלוויה המליצו לה לעזוב את הארץ בעקבות השידור הדרמטי והחשש מהתלקחות באזור. לדבריו הרמטכ"ל לסקוב הסביר לה אישית את נסיבות האירוע והיא החליטה להמשיך בביקור. בעת קריאת סיסמאות הגיוס היה לסקוב בהיכל התרבות לרגל קונצרט חגיגי לכבוד האורחת, ו"מעריב" דיווח כי בקהל הבחינו שבעיצומה של הסימפוניה השביעית של בטהובן ניגש אליו אחד מסדרני ההיכל ולחש דבר מה באוזנו.

ממצאי ועדת החקירה, שבראשה עמד עורך הדין יעקב שמשון שפירא – לימים שר המשפטים – העלו כי שידור הסיסמאות היה חלק מהערכות הצבא לחדש את השימוש שיטת הקריאה הפומבית ליחידות מילואים, שיטה שלא הופעלה במשך כמה שנים. בדיונים מוקדמים הנחו ראש אגף המטה אלוף מאיר זורע וראש אגף המודיעין אלוף יהושפט הרכבי את הקצינים הכפופים להם להכין את דעת הקהל מראש לקראת התרגיל, כדי שלא תיווצר בהלה בארץ ובעולם, ואף לתדרך את הכתבים הצבאיים על כך. ההוראות שנתנו בעניין זה לא מולאו, והתכנית המפורטת של תרגיל הגיוס לא הובאה לידיעת הרמטכ"ל.

ההחלטה על העברת האלופים. למעלה ב"דבר", למטה ב"חרות".

ההחלטה על העברת שני האלופים מתפקידיהם. למעלה ב"דבר", למטה ב"חרות".

הוועדה, שמונתה ב-2 באפריל הגישה את ממצאיה כבר ב-5 בחודש. אבל בן-גוריון התלבט כיצד לנהוג, ורק כעשור שבועיים, לאחר כמה ישיבות ממשלה שעסקו בנושא, וגם לחצים פוליטיים מכמה כיוונים, החליט עם השרים להעביר מתפקידיהם את זורע והרכבי וקצינים נוספים בדרגות נמוכות יותר. את זורע החליף יצחק רבין, ולכיסאו של ראש אמ"ן חזר חיים הרצוג, שכבר עמד בראש מערך המודיעין בראשית שנות החמישים.

והסיכום של "חרות": הטלת האחריות על צה"ל

והסיכום של "חרות": הטלת      האחריות על צה"ל

מאוחר יותר זכו אירועי 1 באפריל 1959 לכינוי שבו ייזכרו גם חצי מאה אחר כך – "ליל הברווזים".

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: