ראשי > הכנסת, כללי, עיתונות ישראלית, שביתות, תקשורת > הקרב על המזנון: שביתת הכתבים הפרלמנטריים

הקרב על המזנון: שביתת הכתבים הפרלמנטריים

שביתה. דבר. 23.12.58השביתה שפרצה בתוככי בניין הכנסת בדצמבר 1958 היתה יוצאת דופן: הכתבים הפרלמנטריים, המסקרים בקביעות את דיוני הכנסת, הכריזו על הפסקת הכיסוי של ישיבות המליאה בחלק משעות הדיונים. על אירועים אחרים בכנסת העבירו רק דיווחים קצרצרים.

העילה לכך היתה החלטת נשיאות הכנסת (היושב ראש וסגניו) לאסור על הכתבים להיכנס למזנון חברי הכנסת בין אחת לשתיים בצהריים ובין שבע לשמונה בערב, כדי לאפשר לנבחרי האומה לסעוד את ליבם ללא הפרעה.

הכנסת עדיין שכנה באותם ימים בבית פרומין ברחוב המלך ג'ורג' במרכז ירושלים. כמו הבניין כולו, גם המזנון היה צר מידות וצפוף. בקרבה האינטימית סביב חזה עוף, לפתן וכוס תה התחככו אלה באלה כל באי הבית. תיאור ציורי של המזנון כ"מקום המפגש החי ביותר, המרכזי ביותר והדמוקרטי ביותר במדינה", הביא באותם ימים ח"כ יוחנן בדר ב"חרות": "סדרן אכל עם חבר כנסת, שר – עם נהג של חברו, ונוסף לזה הסתובבו במסעדה כל מיני אורחים של חברי כנסת והיו תופשים שולחנות עד שלא נשאר שולחן פנוי… ובין השולחנות היו עומדים חברי הכנסת, עיתונאים וסקרנים אלמונים ומשוחחים".

המחלוקת פרצה לאחר שבאותה שנה הורחב משכנה הזמני של הכנסת, עם הפקעת שטח סמוך, שעליו הוקם  בין היתר מזנון חדש לפקידים, לאורחים – וגם לעיתונאים. המזנון הישן נשמר בשעות הארוחות לשרים ולחברי כנסת בלבד. העיתונאים פתחו במאבק נגד הרחקם ממזנון הח"כים.

"המסירה הנאמנה והמלאה של המתרחש בחיים הפרלמנטריים המגוונים מותנית במגע אישי וחופשי בין נציגי העיתונות בכנסת לחברי הכנסת. מגע זה מן ההכרח שיהיה חופשי, בכל עת, מהגבלות", נאמר במכתב שהפנו העיתונאים ל-120 הח"כים. "אין כל הצדקה לשינוי חופש המגע הקיים בין העיתונאים וחברי הכנסת מאז כינונו של בית הנבחרים".

בכנסת לא אהבו את מרד הכתבים. מזכיר אגודת העיתונאים שהגיע כדי לחלק לח"כים את מכתב המחאה נעצר על ידי סדרן בבואו לבניין, ונדרש להשאיר את חבילת המכתבים במודיעין. נשיאות הכנסת הגיבה בהודעה, שבה החמיאו לכתבים הפרלמנטריים והגדירו אותם "חלק אינטגרלי של המוסד". אבל ההסדרים החדשים, כך הוסבר, נובעים בין היתר מצרכי הביטחון, כחלק מלקחי השלכת רימון-יד מיציע הקהל אל אולם המליאה באוקטובר 1957. באירוע נפצעו מספר שרים ובהם ראש הממשלה דוד בן-גוריון.

המזנון "מחוץ לתחום". הדיווח בעיתון "חרות" על השביתה, 23.12.1958.

המזנון "מחוץ לתחום". הדיווח בעיתון "חרות" על השביתה, 23.12.1958.

הכתבים לא קיבלו את התירוץ הביטחוני. מדובר בדחיקת רגלי העיתונאים "ממגע הכרחי עם חברי הכנסת בשעות החיוניות ביותר – בהפסקות בישיבות המליאה", הגיבו והגדירו את איסור הכניסה למזנון כ"פגיעה בחופש העיתונות". בין חברי הכנסת היו הדעות חלוקות: היו בהם שביקשו לאפשר להם לסעוד בשקט בלא ליווי תקשורתי, אבל אחרים טענו כי תהיה זו טעות מרה להקשות על הקשר הישיר בין העיתונאים וחברי הכנסת. השביתה היתה קצרה, ולא כל העיתונים דבקו בה באופן מלא. בחלוף שבועות אחדים הושגה פשרה, בתיווכו הפעיל של ח"כ דוד בר-רב-האי, והכתבים הפרלמנטריים שבו להיות חלק בלתי נפרד – עד היום – ממזנון הח"כים.

היה זה בעיקר מאבק על נגישות למוקדי הפעילות הציבורית. שהרי במזנון, ללא מחיצות של דוברים ויועצי תקשורת, ניתן לעיתונאים לצפות מקרוב בח"כים ולקבל מהם מידע באווירה בלתי פורמלית. באותן שנים, יש לזכור, כל ישיבות ועדות הכנסת היו סגורות לעיתונות.

אבל היה זה גם מאבק של יוקרה: על מעמדם של הכתבים הפרלמנטריים שנחשבו בעיני עצמם, ולעתים גם בעיני חברי הכנסת, לשחקנים שבלעדיהם אין קיום לפוליטיקאים, ועל כן הם ראויים למעמד מיוחד בתוככי הכנסת. זאת בדומה ל"כתבי הלובי" בארמון ווסטמינסטר בלונדון, אשר מאז 1884 נהנים ממעמד מיוחד, המתיר להם גם נוכחות בלובי, המבואה לאולם הפרלמנט, כדי לשוחח באופן בלתי פורמלי עם חברי הפרלמנט.

טור זה הופיע במדורי "הזירה ההיסטורית"
בגיליון 22 (פברואר 2016) של המגזין "ליברל".

 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: